לצאת כדי לפגוש – מאמרי העידן החדש

לצאת כדי לפגוש – מאמרי העידן החדש

פרשת ויצא

אחד מהפסוקים הבולטים בפרשה זו פרשת ויצא הוא הפסוק "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים"(בראשית כח' יז').

רגילים לשמוע דיבורים בשיח מהותי יומיומי על העבודה העצמית, בניית האני והתמקדות אל תוך עצמך דרך חקירה והתבוננות פנימית, במטרה להכיר את עצמך ולבנות אני חזק יותר, מודע לעצמו, יודע את מחשבותיו, מודע לרגשותיו ופנוי להכלת האחר. אך עדיין חסר חלק בכל הפאזל הזה כי כשאתה מתמקד בעצמך אתה יכול להיכנס למצב של שקיעה אל תוך עצמך, לראות את העולם בראייה סובייקטיבית נקודתית ואולי אף מצומצמת ופחות אובייקטיבית חיצונית מרחבית, לראות את העולם גם מנקודת מבטו של האחר. ואם נהיה כבר פנויים לראות את העולם מנקודת מבטו של האחר, יש חשש שאולי נפספס את האני שלנו ונרגיש שאנחנו הולכים לאיבוד בתוך מערכות יחסים שאנחנו מנסים לנהל.

למעשה, החלק החסר הוא המעבר מהתודעה של מי אני ל מיהו האחר. והמעבר הזה עובר בתפיסה של ההכרה וההבנה של המרחב העובר בינינו.

בפרשה הזאת יעקב מלמד אותנו את היסוד העצום הזה של המרחב הזה שמוגדר כמקום והוא המרחב היוצר את ההבדל בינינו ומרחיק אותנו או לחילופין גורם לנו להתקרב זה לזה.

כל התפיסה שלנו אם המקום הזה ריק ופנוי היוצר חלל ופער בינינו, או לחלופין מלא במשמעות ומהות פנימית עמוקה. יעקב אבינו מגלה לנו כאן את הרגש והתשוקה שצריכה להיות לנו בעת שאנחנו רואים את המרחב בינינו, כי הוא מרחב פוטנציאלי לחיבור והכלה של האחר שהוא למעשה האני החיצוני שלנו באיזשהו אופן.

אחרי שיעקב יוצא מבאר שבע והולך לחרן, הוא כבר במעמד עמוק של הכרת הנפש הפנימית שלו, עד כדי שהפסוק מעיד עליו "ויצא יעקב" אומר רש"י – שיציאת הצדיק מהמקום עושה רושם. הרושם הוא הכבוד העצמי שהשארת במקום שהיית. והגם שכעת אתה כבר לא נמצא שם, עדיין כבודך שם. במהות היציאה יעקב מנסה להשיג עוד חלקים מעצמו כדי להכיר ולהתחבר אל עצמו בצורה יותר טובה ויותר עמוקה. אז הוא צריך להגיע אל מקום מסוים, אל המקום האחר שנמצא כעת מחוץ לעצמו. בעצם היציאה שלו מעצמו אל עצמו עוברת דרך המקום הפנימי החבוי בנפשו אל המקום החיצוני החבוי במציאות העולם.

כשיעקב מרגיש שהוא צריך מנוחה מעמל הדרך הוא מסדר לעצמו מקום לישון, ואז הוא חולם חלום בו אלוהים מבטיח לו הבטחות וביניהם "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך"(בראשית כח' טו') לפעמים כאשר אנחנו יוצאים מהמקום הבטוח והמוכר שלנו אנחנו נתקלים במצב לא יציב, מצב לא רגוע, כי אנחנו לא בטוחים ולא יודעים מה יהיה, למרות שלעתים אנחנו רואים את העולם בראייה אופטימית ורוצים להאמין שהכל יהיה טוב, ואפילו אם אנחנו מבינים שהכל יהיה יותר טוב מהמקום שאנחנו עומדים בו כעת, אבל עדיין משהו בתוכנו אומר לנו להישאר במקום המוכר והבטוח למרות שהוא לא כל כך משרת אותנו ולא מקדם אותנו למקום טוב יותר ביחס לרמת הפוטנציאל שלנו. אז קודם כל יעקב מקבל את המסר החשוב לו הוא זקוק כעת, כי לא אעזבך – אנחנו נישאר תמיד ביחד. אתה לא לבד!

אחרי שיעקב מתעורר משנתו הוא מגלה שהמקום שהוא ישן עליו – הוא המקום, הוא המקום בו יש התגלות של ה', רק כאשר אתה מבין שהמקום הוא מלא בנוכחות אלוהית אז אתה מוכן להגיע אל נקודת היעד. כי היציאה מהמקום שלך אל המקום האחר דורשת מעבר במקום, אז אתה הולך בביטחון מלא ונפגש עם עצמך דרך האחר.

"וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים"(בראשית כח' יז')

המקום הזה הוא נקודת המעבר בין האני שלך הפנימי לבין האני החיצוני המונח במציאות החיצונית שלך. הגילוי שלך הוא לגלות שאתה עומד בכל רגע נתון על המקום שהוא בית אלוהים והוא שער השמים לכל ההצלחות ולכל מה שאתה מבקש שיהיה..

הזכות להכיר כי בכל רגע נתון אתה עומד על אדמת המקום הזה, הוא הזכות הנותנת לך את הפרספקטיבה שאתה יכול להיות בטוח בדרך שאתה הולך אל המקום בו בחרת להיות בו, המקום אותו אתה מזהה שהוא המקום שמיועד לך על פי הייעוד האמתי שלך.. כך המרחב ביני לבינך או גם ביני לביני מצטמצם ואנחנו יכולים לגעת ולהרגיש נפשית זה את זה.

שבת מבורכת
ת ב י ן – תקשורת בונה יחסים נכונים
מיכאל אלר

בלוגים נוספים

כתיבת תגובה