ענווה ביחסים – מאמרי העידן החדש

ענווה ביחסים – מאמרי העידן החדש

מאמר פרשת בהר

"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר"(ויקרא כה' א').

 

ככל שנכנסים לעובי הקורה של היחסים בין בזוגיות ובין בנישואין רואים כי היחסים הבינאישיים דורשים גמישות מחשבתית ורגשית. ככל שתהיה יותר גמיש במחשבה תוכל לצלוח ביתר קלות את מה שהחיים מזמנים לך. אינך יכול לעמוד על דעתך כאשר יש לזולת דעה אחרת משלך או דעה סותרת לשלך. אמנם, האם זה נכון לוותר ביחסים? כמה מתי והאם בכלל? מסתבר שגם זאת בעיה, כי יחסים בנויים על יחס בין מישהו שהוא יותר דומיננטי ומישהו פחות, ולאו דווקא במובן הכוחני. תמיד יהיה מישהו שיוותר יותר ובמשך הזמן ירגיש מנוצל, ויהיה את זה שינצל תמיד את הוויתור של השני.

 

אז מה לעשות??
התרופה והתשובה לדבר היא תמיד לשמור על איזון בפרט ביחסים בין אנשים. והאיזון שבין ויתור לעמידה על שלך היא הקו הדק העומד בין ענווה לגאווה. והכלל הוא לחפש תמיד לבוא בזוגיות למקום של שלמות. כאשר אתה רואה רק את הצד שלך אתה לוקה בחסר, כי אין לך את נקודת המבט של בן/בת הזוג שלך או הילד שלך. אז אם אתה עומד רק על זה שאתה צודק, מלבד זה שאתה מפספס את נקודת המבט של השני כדי להשלים לך את התמונה. אתה גם מפספס את מהות הזוגיות או מהות היחס שלך עם הילד שלך. שהרי מהות הזוגיות והחינוך היא לעבוד על האגו. וכאשר אתה נשאר ועומד על דעתך אתה נשאר באגו שלך. ובעצם נשאר לבד..

 

 

ענווה ביחסים. מהי ענווה? על מה היחסים עומדים??

 

 

ענווה היא הכרת האני האמתי שלך ונקיטת פעולות מחשבות והרגשות מאותו אני. אחרת זוהי גאווה כאשר אתה חושב שאתה יודע מי אתה ואתה לא באמת מי שאתה חושב שאתה..

 

 

הר סיני הוא ההר הנמוך ביותר, ההר שנבחר מבין כל ההרים לתת עליו את התורה, את ההוראה, את המצוות, את החיבורים של האדם עם הבורא, את הברכות וההנחיות הכי גדולות כדי לחיות בנוחות מקסימלית בעולם הזה.. כי זאת מהות כל היחסים שנרקמים בין אלוהים לאדם, בין אדם לחברו ובין האדם לעצמו.

 

 

אדם מתגאה דומה לאדם שעומד על הר ומתגאה על גובהו. וודאי כל בר דעת מבין שאין הגובה הזה בא מעצמיותו, כי אם מגובה ההר שעליו הוא עומד. רק דבר שעבדת עליו ועמלת להשיג אותו, יכול להיות שייך לך ואתה גם לא צריך לדאוג שמישהו יקח לך אותו.. רק בזה תקבל סיפוק מפרי עמלך.

 

 

גאווה עניינה אחיזה, אחיזה בדעה שלך מבלי להתחשב בדעת הזולת. תוכל לזהות אם אתה כזה או לא, על ידי שתשאל את עצמך: האם ועד כמה יש לך אחיזה בדברים. וכל זה קשור לאמונה שלך,כי האמונה אומרת שיש משהו שאתה לא רואה ואתה צריך ללבן אותו על ידי תקשורת עם הזולת..

 

 

הפרשה פרשת 'בהר' מדברת על היום השביעי, על השנה השביעית, על שנת החמישים.. יש יום אחד בשבוע בו אתה משוחרר מעבודה, שנה אחת פעם בשבע שנים בה האדמה נחה, ופעם ב-49 שנים שוב.. כאשר גולת הכותרת היא התפיסה "והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי"(ויקרא כה' כג') והרעיון הוא אמונה, שחרור, עזיבה. כי האדם מטבעו נוטה להחזיק לצבור ולרכוש, ולמעשה להיתפס ברכוש ולעזוב את הקב"ה. להיתפס בחומר ולעזוב את הרוח.. ואילו הקב"ה אומר, אל תחשוב שזה שלך, אל תחשוב שהארץ שלך.. זה שלי – "כי לי הארץ". ולא רק הארץ אלא, אין לך מקום כי אתה צריך להבין שאני המקום ולא הארץ הפיזית.. אז אתה יכול לשבת בארץ אבל אתה גר. ואתה יכול להיות תושב בארץ רק כאשר "אתם עמדי". וזאת כדי לזכור כי גרים הייתם בארץ מצרים. כדי לחיות ולהיות במצב של חמלה ולא במצב של גאווה.. רק במצב של ענווה אתה יכול להיכלל בבורא ולהרגיש עמדי – ביחד אתי ולא לבד.

 

 

אם כן, העזיבה שלך קשורה למידת האמונה שלך. מידת הביטחון שלך נמדדת ונקבעת על פי מידת האמונה שלך. אם אתה דואג מה תאכל או מה יהיה.. אתה מחוסר אמונה. כן, דאגה וגאווה הולכים יחד, ושניהם נובעים מחוסר אמונה. נמצא שאם אתה מחזק את האמונה שלך אתה יכול להיות בטוח בעצמך. האמונה שהכל לטובה האמונה שכל מה שיקרה לך הוא רק לטובתך העליונה. למרות שכרגע זה אולי נראה מדאיג או אולי לא מציאותי.. לא תמיד ניתן לראות את הסך הכולל של הדברים. ולפעמים עולות שאלות כמו: איך אפשר לחיות 3 שנים בלי לזרוע ולקצור? בלי לעבוד את האדמה?? תזכור כי לאמונה יש מציאות אחרת, זה נתיב אחר.. מציאות שונה מהראיה הרגילה של העין האנושית הסטנדרטית. שאיננה נראית לעין בן אנוש אלא למי שבחר לראות את העולם מהפרספקטיבה הזאת.

 

 

שבת מבורכת ושלווה
מיכאל אלר

בלוגים נוספים

כתיבת תגובה