מאמר חגיגי לפסח – איך לצאת לחירות?

מאמר חגיגי לפסח – איך לצאת לחירות?

אז איך באמת לצאת לחירות בכל מישורי החיים???

ואיך להפוך את החג ממקום של מריבות למרחב של אהבה ושחרור חוויתי.

 

כשנתבונן בעצמנו וסביבנו נראה כי כל אדם עושה מה שהוא עושה כי הוא מחפש שיהיה לו טוב. כך נעשה כל דבר שבדעתנו יביא אותנו למצב של טוב, מנוחה רוגע ושלווה. כל אחד מאתנו בונה סולם ערכים דרכו הוא מעריך דברים ונותן להם חשיבות כפי ראות עיניו ולא תמיד זה בא בהלימה עם האחר. דבר זה יכול להעיב על היחסים או גם לגרום להם להתפרק. דבר הגורם סבל רב וההפך מחירות.

 

ככל שנעמיק נוכל להבין שסוגיית החירות היא אחת הסוגיות היותר גדולות והמשמעותיות בחיים, אולי הסוגיה הגדולה ביותר בפרט בתקופה זו בה אנחנו חיים בדור שיש בו הכל והרבה מכל סוג. חיים מול פיתוחים, טכנולוגיות, התחדשויות, צבעים, סגנונות, סוגים, צורות, הסחות דעת ורעשי סביבה בלתי פוסקים. ניתן לומר כי סוגיית החירות זוהי סוגיה מורכבת ביותר ויחד עם זאת גם הפשוטה ביותר. ככל שנלמד להעמיק בה נמצא בה נחמה וגאולה.

 

מסתבר שלא מספיק לנקות חלונות ולקרצף את מרצפות הבית על מנת לצאת לחירות.(את זה אנחנו מבינים למפרע רק לאחר שנכנסו אל תוך חג הפסח) במקרה זה גם נבין כי חופשה בארץ או בחו"ל מתבררת כלא מספקת. חירות הגוף אינה מספקת… הנפש זועקת לחירות משלה. חלונות הנפש דרכם אנחנו רואים את המציאות הם אלה שזקוקים לניקוי פנימי ועמוק. אז אולי נצליח לחוות כמה רגעים של אושר מדומה, שמחה או רוגע כלשהו, אבל בסופו של דבר כולנו – כל אחד באשר הוא חוזר אל הבית שלו, חוזר אל ההתמודדויות היומיומיות שלו עם החיים. ולמעשה חוזר להתמודד אל מול הבקשה הבלתי פוסקת של המציאות – לחזור אל עצמו.

 

בכל שנה ושנה אנחנו חוזרים על הפסוק בהגדה "השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין" – השנה אנחנו עבדים, לשנה הבאה נהיה בני חורין. אז כדי שלא נחזור שוב ושוב על אותו מקום ונראה את עצמנו מאותה פרספקטיבה, נישאר מתוסכלים, כעוסים וחסרי מנוח ביחס לעצמנו וביחס לסביבה שלנו. כדי שנוכל להשיב את עצמנו אל המקום שהנפש שלנו כה כמהה להגיע אליו, למקום של מנוחה רוגע נחת ושלווה, עלינו להבין איך לצאת לחירות אמתית באופן סופי ומוחלט.

 

אז פיזית יצאנו ממצרים כגאולה כללית של עם, אבל מה עם היציאה הפרטית מהמצרים של עצמנו? והאמת שלא נוכל לצאת לחירות אמתית כל עוד אנחנו ממשיכים לחשוב באותן צורות חשיבה בה יצרנו את העבדות שלנו. עלינו לצאת מאותה תפיסה של עבדות ולשנות את צורות החשיבה על מנת להצליח לצאת לחירות אמתית ולגאול את עצמנו משעבוד נצח.

 

באופן כללי עלינו להבין כי יש שלושה חלקים ביציאה לחירות – עבדות גאולה וחירות. כל שלב של יציאה מתוך עצמנו היא יציאה מעבדות לגאולה, והתקרבות אל החירות. בכל פעם שאנחנו חוקרים את עצמנו להבין מי אנחנו ומאיזה מקום אנחנו פועלים, אנחנו בעצם עושים פעולה של לצאת לחירות. בכל פעם שאנחנו מעניקים ונותנים מעצמנו לאחר, אנחנו בעצם יוצאים לחירות. מה שחשוב לזכור זה לתת מבלי לאבד את הזהות של עצמנו. כך אנחנו מאירים בתוך עצמנו עוד חלק, עוד חדר שהיה חשוך עד כה, עוד פינה בנפש שלא הייתה מעובדת וכך אנחנו צועדים בבטחה, בסקרנות ובתשוקה אל עבר האור הגדול.

 

הנה 3 שאלות שיוכלו להנחות אותך במסע אחר החיפוש העצמי והיציאה הפרטית שלך מהמצרים של עצמך אל עבר החירות:
1)לשאול את עצמך מספיק פעמים את השאלה – מי אני?
2)לשאול את עצמך מספיק פעמים את השאלה – מאין באת? כלומר, מאיזה מקום בנפש אתה חושב, מדבר, פועל, עושה, מגיב, מתנהג.
3)לשאול את עצמך מה המתנות שקיבלת ומה אתה יכול לתת לעולם? לצאת מעצמך, לתת ולהעניק לזולת את המתנות שקיבלת.

 

רוב ככל הבעיות שמתגלות במערכות יחסים ובזוגיות בפרט הן בעיות של נפרדות או של צמיגיות ביחסים. זוגות רבים נמצאים ברגעי משבר כאשר משהו נשבר ביחסים, משהו לא עובד שם כראוי, אין יחס… אין תקשורת תקינה, משהו מרגיש ריק, קר, זר ומנוכר, מרגישים בודדים בתוך המערכת הזוגיות שאמורה דווקא לעשות ההפך. מערכת זוגית שאמורה לאשש ולחזק אחד את השני, מערכת יחסים שאמורה לספק לנו ביטחון ועוגן יציב בחיים ולהביא אותנו אל חוף מבטחים, למצב של רוגע נחת ושלווה. מאידך, ישנה גם את התחושה של צמיגיות, של תלות, התערבבות וחוסר ההרגשה של הגבולות והזהות, דבר זה מביא לזלזול ולחוסר כבוד בתוך היחסים. יש פגיעות, עליות ומורדות במצב הרוח ובהשתנות הדברים.

 

"להיות חופשי אין משמעו רק להתיר את הכבלים,
אלא לחיות באופן שיכבד ויחזק את חירותו של הזולת."
~ נלסון מנדלה

 

ולמעשה, ישנם שני קצוות עליהם אנחנו נעים ומיטלטלים בחיים בכלל ובמערכות יחסים בפרט, הקצה האחד הוא נפרדות והקצה השני הוא הצמיגיות, כאשר באמצע בין זה לזה נמצא החלק של האיזון – הוא החלק של החירות, הוא החלק של האינדיבידואליזם בתוך היחסים, לדעת לזהות את עצמך, מי אתה בכל רגע נתון ומהיכן אתה פועל, מאיזה מקום בנפש אתה פועל, מה מניע אותך לחשוב להתנהג ולדבר כפי שאתה בוחר.

 

החופש האמתי מתחיל בלעשות סדר ביחסים. בשביל זה אנחנו עושים את ליל הסדר, אבל עדיין אף פעם לא מאוחר לעשות סדר. ואם נעמיק עוד נוכל לראות כי החירות האמתית היא להגיע למצב של בחירה, לבחור בכל יום ובכל רגע מחדש לחיות ולהיות במערכת היחסים הזו. מתוך בחירה ולא מתוך אילוץ. ולמעשה להפוך כל קשר הכרחי, לקשר שבו אנחנו בוחרים להיות.
החלל הריק שביניכם יכול להפריד אתכם ומאידך יכול לחבר. הזמן של החופש יכול גם הוא להפריד או מאידך לחבר. תזכור! ברגע שאתה מפסיק לפגוש את עצמך אתה מפסיק לפגוש את בן הזוג שלך. זאת הנוסחה המדויקת להתחלה של מריבות וסכסוכים. כאשר אתה מבין את זה תוכל להביא את היחסים שלך למקום חדש ופורה.

 

אנחנו יכולים להשתמש בחג כקרקע פורייה למריבות ממקום של ריק והזדמנויות להתנקשויות וחיכוכים או לחילופין אנחנו יכולים לבחור להכיר את עצמנו יותר דרך חקירה עצמית או דרך הקשבה לזולת וגם להכיר את בן הזוג יותר ויותר לעומק ובכך ליצור קרקע יציבה וחזקה. לא בכל יום אנחנו מצליחים להיות קרובים ממש זה לזה ולכן זוהי הזדמנות שניתן לנצל אותה כדי לצאת עוד שלב אל הגאולה בדרך לחירות.

 

עבדות זה: הזדהות עם דברים, אחיזה בדברים או באנשים. חירות זה: שחרור טוטאלי מכל תלות, בחירה מלאה במי שאתה כפי שאתה, כי רק משם תוכל להוביל מהלכים של שינוי ותפנית בתוך עצמך.

 

אז לצאת לחירות זה להשתמש במודעות לבחור לזהות ולא להזדהות, לבחור להיות בשחרור טוטאלי מכל תלות, לשחרר היאחזות בדברים, בחפצים, באנשים, בעצמך… או במשפט אחד – להתרכז בחיים בזמן הווה, להיות מחובר לתדר של ההוויה, התדר האנרגטי העולה של שמחה.

 

 

חג חירות שמח
ומועדים לשמחה

 

בלוגים נוספים

כתיבת תגובה