סוד היחסים – מאמרי העידן החדש

סוד היחסים – מאמרי העידן החדש

פרשת ויגש

 

בפרשת ויגש אנחנו מגיעים אל נקודת המפגש של יוסף ואחיו אחרי כל המעברים והתלאות שיוסף עובר במהלך שנות חייו מאז היותו נער בן 17 ועד הלום. נקודת מפגש זו היא נקודה מעניינת ביותר אשר ראוי לתת עליה את הדעת ולהתבונן בה. נקודת אשר מותירה חותם היסטורי על הבנת מהות היחסים בין אחים ובכלל. אם כן, מה ניתן ללמוד ממנה?
לכאורה בסדר השתלשלות הדברים הטבעית ובסדר האירועים אשר ליוו את יוסף מאז, אמור היה יוסף לנקום באחים שלו, לכעוס או לפחות להצר את צעדיהם על כל מה שעשו לו בעבר על שמכרו אותו לישמעאלים ובעצם על כך שירד למצרים בגללם.

 

 

תחושת הקורבנות הזו, תחושת האשמה הזו, תחושת החוסר מזל הזאת לא ליוותה את יוסף כלל כל העת. הוא התעלה מעל כל זה ויצר לעצמו מרחב בטוח של אמונה ששמרה והגנה עליו כל העת, גרמה לו לצאת מהבור ואף להיות משנה למלך של מצרים אשר על פיו ישק כל דבר.

 

 

יוסף הוא סמל ההתגברות על התאווה. הוא סמל הניצחון של הרוח על החומר. הוא סמל היסוד של היחסים. הוא זה שמתנהג באיפוק רב ובשליטה מלאה על הרגשות שלו  גם כלפי אחיו ובכלל מנהיג לא רק את עצמו ביד רמה אלא את כל הבאים לשבור אוכל במצרים. הוא מנהל את המחשבות, הצעדים שלו וכל מערכת קבלת ההחלטות שלו בצורה שקולה נבונה מחושבת ותהליכית.

 
ברור שיוסף בתור מושל על כל ארץ מצרים(ארה"ב דאז) היה יכול לחכות לאחיו בפינה ולנקום בהם. ואפילו נראה במבט שטחי על פני הפסוקים שהוא אכן עושה את זה, אבל בהתבוננות עמוקה לרובד המהותי של הפסוקים אנחנו מבחינים שהוא העביר את אחיו תהליך של הבנה לעומק של מה שהם עשו בצורה נבונה וחכמה.

 

 

אנחנו רואים את הרגישות שלו לא רק לאחיו בנימין אלא גם ליתר אחיו לא מאותו אמא. הוא דואג לכל צרכיהם וגולת הכותרת היא שהוא מפרנס ומכלכל אותם ברמה גבוהה ובאיכות חיים התואמת את מעמדם.

 
יוסף הוא הסמל והפרדיגמה לאיך אחים צריכים להתייחס זה לזה. איך אחים אמורים להתנהג זה עם זה והוא בעצם משלים את הצד האחר של התמונה של איך אחים צריך לעמוד ולהתמודד זה מול זה. האחים מצד אחד מראים לנו את צדו האחד של המטבע של היחסים, ואילו יוסף ברוב רגישותו וחמלתו על אחיו מראה לנו את הצד השני של המטבע.

 
הסוד של יוסף הוא; ההבנה "כי לא אתם שלחתם אותי הנה כי אם האלוהים". יוסף לא חיפש את האשמים, הוא הבין שמה שקרה לו היה צריך לקרות בכל מקרה בין אם זה על ידי אחיו או על ידי אחרים. יוסף לא שמר טינה לא כלפי האחים ולא כלפי האלוהים. יוסף היה צריך לרדת למצרים בכל מקרה, ולהפוך למשנה למלך. זהו מסלול של ירידה לצורך עליה. ואלוהים מציל אותו ומוציא אותו מהבור כי הוא הכיר באלוהים גם בהיותו בבור ולא רק כשהיה לו טוב. יוסף הבין שזהו כור ההיתוך שלו בכל שלב ושלב בתהליך ולכן הבין שהכל לטובתו.

 

 

יוסף בנה את מערכת האמון והאמונה שלו בצורה כל כך חזקה, כך שלא רק תעזור לו לשרוד רק בהיותו בבור או לצלוח משברים שחווה, אלא בכלל כהשקפת עולם, כאמונת בסיס לחיים. יוסף מלמד אותנו שגם כשהחיים שלנו עשויים עליות וירידות, מה שיעזור לנו לצלוח ולעבור את החיים מבלי להישבר אלא להפך להיבנות מכך ולהצליח לעלות דווקא דרך המשברים והמבואות שהחיים מזמנים לנו מעלה. והדרך היא רק על ידי אמונה שהכל לטובה. יוסף הוא הסמל והדוגמה של איך לצלוח משברים מבלי להישבר בעצמנו. הסוד והיסוד של היחסים שמלמד אותנו יוסף הוא 'אמונה שהכל טוב'.

 

 

 

בברכת שבת מבורכת
מיכאל אלר

בלוגים נוספים

כתיבת תגובה