במשעולי החיים – מסר מהפרשה

 

כשמשהו מסתבך לך בחיים,
כשהחיים מסתבכים
כל מה שאתה רוצה זה
סדר ליצור בהירות בחייך.
המורכבות של החיים
עשויה להביא אותך
לראות קושי
אתה עשוי
ליצור כאוס
להיות בבלבול
לחוות כעס
ואיבוד עשתונות.
המצב עשוי
להביא אותך למצב
של שבירת הכלים
ופירוק של היחסים
בהם אתה נמצא.
מצב של ייאוש ותסכול.
כל מה שאתה צריך זה
סדר, לשפוך אור
להבין סוגיות
ולפרק את המקרה
או צומת הדרכים
בהם אתה שרוי.
כשתלמד להבין
את המקרה
תוכל לסלול לעצמך
את הדרך,
להאיר אותה
וללכת בה בביטחון מלא

הכל לטובה – מסר מהפרשה

כל אדם צריך ללכת,
אל נפשו פנימה,
אל עצמו.
כל אדם רוצה להיות במצב
של מנוחה,
מנוחת הנפש.
כדי להגיע אל היעד
צריך להיות במצב
של הליכה
להתקדם,
לרצות ולאהוב שינוי,
ליצור שינוי בעצמך,
להיות בתנועה.
זאת המעלה שלך
וזה הבידול שלך.
היכולות האלה מגדירים אותך
למי שאתה.
כדי להתקדם
צריך לדעת
איך לא לעצור
איך לא להתעכב
על המכשולים והאתגרים
שהמציאות מזמנת לך.
הדבר היחיד שיעזור לך
להתקדם ולא להיתקע הוא;
אם תבין שהכל לטובתך
הכל לך, בשבילך, להנאתך, לטובתך.
גם אם זה נראה שלא,
לא בדיוק
לא תמיד
לא בכלל…
תוכל להצליח לצאת מאזורי הנוחות
להתקדם ולהמשיך בדרכך
אל היעד שהמציאות
מזמנת לך לטובתך.
אתה צריך להיות מוכן
להסתער
להצליח
לפרוץ דרך…
הזמן שדוהר קדימה
נועד לעזור לך
ובא ללמד אותך
להמשיך יחד איתו
המציאות מבקשת ממך
להאמין בה
לבטוח בה
שהכל לטובתך…

מה ילדים צריכים?

כל מה שילדים צריכים זה

יחס מכבד ותשומת לב.

אם תוכל לשחרר את עצמך

מהצורך לתת פתרונות

או לייעץ לילד שלך,

תוכל לחוות באופן מיידי

את הנוכחות שלך מתחזקת,

זה כל מה שהילד שלך צריך

שתהיה שם בשבילו

נקי מבלי כל צרכים משלך.

לילד צרכים משלו

והוא קשוב אליך

כאשר אתה פנוי וקשוב אליו.

כאשר אתם קשובים אחד לשני

יש תקשורת

כשיש תקשורת

אתם קרובים יותר

הילד מרגיש בנוח

לשתף, לספר, ולהקשיב

כך אתה בתור הורה

מגביר את הנוכחות של הילד

מגביר את הביטחון העצמי שלו

את יכולות הביטוי שלו

עוזר לו להיות מודע יותר

לרגשותיו, לצרכיו

ולכל מה שיעשה לו טוב.

תרגיש בנוח – מסר מהפרשה

כולנו מחפשים להרגיש טוב
לחוות את החוויות שלנו
כשאנחנו במיטבנו
לחוות חופש,
לחיות בגאולה
ולהרגיש את החירות
אבל משהו תמיד מעכב אותנו
משהו מסתיר מאתנו
את הדרך האמתית
להגיע לשם
לכל אחד צריך שיהיה תיבה אישית
תיבה שהיא רק שלו
תיבה שהוא יכול לבחור בעצמו
את מי להכניס ואת מי לא
תיבה שתגן עליו
מפני מי המבול של העולם
תיבה שמסמלת את ההגנה
של הנפש הפנימית
שמבקשת שלווה ומנוחה
גם במצבים שהעולם החיצוני
ממש רועש וגועש.
רק מצב אחד יביא נוחות
ורגיעה אל הנפש
זה אתה שצריך להחליף את
נקודת המבט שלך על עצמך
במקום להסתכל החוצה
על הכאוס והרעש
של הגלים ומשברי החיים
תתבונן פנימה אל תוך
עומק הנפש שלך
תתבונן בחן הפנימי
של מי שאתה,
תאהב ותתאהב
בעצם קיומך
החן שאתה
הוא המצב
הנוח שביקשת
לחיות בו
כל אדם צריך תיבה
שיהיה בה צהר
שיכנס דרכה
קרן אור
שאור הבורא
יתחבר עם
האור הפנימי
הגנוז
כל אדם צריך לפתוח
צהר של רצון בתוכו
לקלוט את האור
את האהבה
ואת השלום

להתחיל מבראשית – מסר מהפרשה

כולם מדברים על
להתחיל מבראשית
להיוולד מחדש
לחזור להיות
אבל לא מגלים
איך לחזור…
כל אדם צריך לחזור לבראשית
כל אדם צריך לחיות את בראשית
לחיות מצב התחלתי
לחוות התחדשות ורעננות.
כל אדם צריך לצייר בעצמו
את המצב של העולם בראשית בריאתו
כל אדם צריך לראות את העולם
כשהוא במצב שיש בו רק
את השמים ואת הארץ
כל אדם צריך לראות את עצמו
הולך בתוך עולם נקי
מכל הלכלוך, מכל הזוהמה, השקר
מכל הכאב, הכעס, התסכול,
הכאוס, הבלבול, והדאגות
לצאת מתוך הבדידות שנוצרה
בעקבות כל המפגש עם האנושות
שמפריעה לך לחיות במיטבך
שמסתירה לך את מי שאתה באמת.
לחזור ולהיות אינדיבידואל
לחיות בזכות ולא בחסד
לחזור להיות מי שאתה
ומי שתמיד רצית להיות.
לחזור אל האחד הבודד
של מי שהיית לפני –
שהתווספו ונדבקו בך
כל הדעות, הסטיגמות
של הסביבה.
לחזור אל הנקיות
אל הטוהר
אל האמת

מאמר חגיגי לפסח – איך לצאת לחירות?

אז איך באמת לצאת לחירות בכל מישורי החיים???

ואיך להפוך את החג ממקום של מריבות למרחב של אהבה ושחרור חוויתי.

 

כשנתבונן בעצמנו וסביבנו נראה כי כל אדם עושה מה שהוא עושה כי הוא מחפש שיהיה לו טוב. כך נעשה כל דבר שבדעתנו יביא אותנו למצב של טוב, מנוחה רוגע ושלווה. כל אחד מאתנו בונה סולם ערכים דרכו הוא מעריך דברים ונותן להם חשיבות כפי ראות עיניו ולא תמיד זה בא בהלימה עם האחר. דבר זה יכול להעיב על היחסים או גם לגרום להם להתפרק. דבר הגורם סבל רב וההפך מחירות.

 

ככל שנעמיק נוכל להבין שסוגיית החירות היא אחת הסוגיות היותר גדולות והמשמעותיות בחיים, אולי הסוגיה הגדולה ביותר בפרט בתקופה זו בה אנחנו חיים בדור שיש בו הכל והרבה מכל סוג. חיים מול פיתוחים, טכנולוגיות, התחדשויות, צבעים, סגנונות, סוגים, צורות, הסחות דעת ורעשי סביבה בלתי פוסקים. ניתן לומר כי סוגיית החירות זוהי סוגיה מורכבת ביותר ויחד עם זאת גם הפשוטה ביותר. ככל שנלמד להעמיק בה נמצא בה נחמה וגאולה.

 

מסתבר שלא מספיק לנקות חלונות ולקרצף את מרצפות הבית על מנת לצאת לחירות.(את זה אנחנו מבינים למפרע רק לאחר שנכנסו אל תוך חג הפסח) במקרה זה גם נבין כי חופשה בארץ או בחו"ל מתבררת כלא מספקת. חירות הגוף אינה מספקת… הנפש זועקת לחירות משלה. חלונות הנפש דרכם אנחנו רואים את המציאות הם אלה שזקוקים לניקוי פנימי ועמוק. אז אולי נצליח לחוות כמה רגעים של אושר מדומה, שמחה או רוגע כלשהו, אבל בסופו של דבר כולנו – כל אחד באשר הוא חוזר אל הבית שלו, חוזר אל ההתמודדויות היומיומיות שלו עם החיים. ולמעשה חוזר להתמודד אל מול הבקשה הבלתי פוסקת של המציאות – לחזור אל עצמו.

 

בכל שנה ושנה אנחנו חוזרים על הפסוק בהגדה "השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין" – השנה אנחנו עבדים, לשנה הבאה נהיה בני חורין. אז כדי שלא נחזור שוב ושוב על אותו מקום ונראה את עצמנו מאותה פרספקטיבה, נישאר מתוסכלים, כעוסים וחסרי מנוח ביחס לעצמנו וביחס לסביבה שלנו. כדי שנוכל להשיב את עצמנו אל המקום שהנפש שלנו כה כמהה להגיע אליו, למקום של מנוחה רוגע נחת ושלווה, עלינו להבין איך לצאת לחירות אמתית באופן סופי ומוחלט.

 

אז פיזית יצאנו ממצרים כגאולה כללית של עם, אבל מה עם היציאה הפרטית מהמצרים של עצמנו? והאמת שלא נוכל לצאת לחירות אמתית כל עוד אנחנו ממשיכים לחשוב באותן צורות חשיבה בה יצרנו את העבדות שלנו. עלינו לצאת מאותה תפיסה של עבדות ולשנות את צורות החשיבה על מנת להצליח לצאת לחירות אמתית ולגאול את עצמנו משעבוד נצח.

 

באופן כללי עלינו להבין כי יש שלושה חלקים ביציאה לחירות – עבדות גאולה וחירות. כל שלב של יציאה מתוך עצמנו היא יציאה מעבדות לגאולה, והתקרבות אל החירות. בכל פעם שאנחנו חוקרים את עצמנו להבין מי אנחנו ומאיזה מקום אנחנו פועלים, אנחנו בעצם עושים פעולה של לצאת לחירות. בכל פעם שאנחנו מעניקים ונותנים מעצמנו לאחר, אנחנו בעצם יוצאים לחירות. מה שחשוב לזכור זה לתת מבלי לאבד את הזהות של עצמנו. כך אנחנו מאירים בתוך עצמנו עוד חלק, עוד חדר שהיה חשוך עד כה, עוד פינה בנפש שלא הייתה מעובדת וכך אנחנו צועדים בבטחה, בסקרנות ובתשוקה אל עבר האור הגדול.

 

הנה 3 שאלות שיוכלו להנחות אותך במסע אחר החיפוש העצמי והיציאה הפרטית שלך מהמצרים של עצמך אל עבר החירות:
1)לשאול את עצמך מספיק פעמים את השאלה – מי אני?
2)לשאול את עצמך מספיק פעמים את השאלה – מאין באת? כלומר, מאיזה מקום בנפש אתה חושב, מדבר, פועל, עושה, מגיב, מתנהג.
3)לשאול את עצמך מה המתנות שקיבלת ומה אתה יכול לתת לעולם? לצאת מעצמך, לתת ולהעניק לזולת את המתנות שקיבלת.

 

רוב ככל הבעיות שמתגלות במערכות יחסים ובזוגיות בפרט הן בעיות של נפרדות או של צמיגיות ביחסים. זוגות רבים נמצאים ברגעי משבר כאשר משהו נשבר ביחסים, משהו לא עובד שם כראוי, אין יחס… אין תקשורת תקינה, משהו מרגיש ריק, קר, זר ומנוכר, מרגישים בודדים בתוך המערכת הזוגיות שאמורה דווקא לעשות ההפך. מערכת זוגית שאמורה לאשש ולחזק אחד את השני, מערכת יחסים שאמורה לספק לנו ביטחון ועוגן יציב בחיים ולהביא אותנו אל חוף מבטחים, למצב של רוגע נחת ושלווה. מאידך, ישנה גם את התחושה של צמיגיות, של תלות, התערבבות וחוסר ההרגשה של הגבולות והזהות, דבר זה מביא לזלזול ולחוסר כבוד בתוך היחסים. יש פגיעות, עליות ומורדות במצב הרוח ובהשתנות הדברים.

 

"להיות חופשי אין משמעו רק להתיר את הכבלים,
אלא לחיות באופן שיכבד ויחזק את חירותו של הזולת."
~ נלסון מנדלה

 

ולמעשה, ישנם שני קצוות עליהם אנחנו נעים ומיטלטלים בחיים בכלל ובמערכות יחסים בפרט, הקצה האחד הוא נפרדות והקצה השני הוא הצמיגיות, כאשר באמצע בין זה לזה נמצא החלק של האיזון – הוא החלק של החירות, הוא החלק של האינדיבידואליזם בתוך היחסים, לדעת לזהות את עצמך, מי אתה בכל רגע נתון ומהיכן אתה פועל, מאיזה מקום בנפש אתה פועל, מה מניע אותך לחשוב להתנהג ולדבר כפי שאתה בוחר.

 

החופש האמתי מתחיל בלעשות סדר ביחסים. בשביל זה אנחנו עושים את ליל הסדר, אבל עדיין אף פעם לא מאוחר לעשות סדר. ואם נעמיק עוד נוכל לראות כי החירות האמתית היא להגיע למצב של בחירה, לבחור בכל יום ובכל רגע מחדש לחיות ולהיות במערכת היחסים הזו. מתוך בחירה ולא מתוך אילוץ. ולמעשה להפוך כל קשר הכרחי, לקשר שבו אנחנו בוחרים להיות.
החלל הריק שביניכם יכול להפריד אתכם ומאידך יכול לחבר. הזמן של החופש יכול גם הוא להפריד או מאידך לחבר. תזכור! ברגע שאתה מפסיק לפגוש את עצמך אתה מפסיק לפגוש את בן הזוג שלך. זאת הנוסחה המדויקת להתחלה של מריבות וסכסוכים. כאשר אתה מבין את זה תוכל להביא את היחסים שלך למקום חדש ופורה.

 

אנחנו יכולים להשתמש בחג כקרקע פורייה למריבות ממקום של ריק והזדמנויות להתנקשויות וחיכוכים או לחילופין אנחנו יכולים לבחור להכיר את עצמנו יותר דרך חקירה עצמית או דרך הקשבה לזולת וגם להכיר את בן הזוג יותר ויותר לעומק ובכך ליצור קרקע יציבה וחזקה. לא בכל יום אנחנו מצליחים להיות קרובים ממש זה לזה ולכן זוהי הזדמנות שניתן לנצל אותה כדי לצאת עוד שלב אל הגאולה בדרך לחירות.

 

עבדות זה: הזדהות עם דברים, אחיזה בדברים או באנשים. חירות זה: שחרור טוטאלי מכל תלות, בחירה מלאה במי שאתה כפי שאתה, כי רק משם תוכל להוביל מהלכים של שינוי ותפנית בתוך עצמך.

 

אז לצאת לחירות זה להשתמש במודעות לבחור לזהות ולא להזדהות, לבחור להיות בשחרור טוטאלי מכל תלות, לשחרר היאחזות בדברים, בחפצים, באנשים, בעצמך… או במשפט אחד – להתרכז בחיים בזמן הווה, להיות מחובר לתדר של ההוויה, התדר האנרגטי העולה של שמחה.

 

 

חג חירות שמח
ומועדים לשמחה

 

סוד היחסים – מאמרי העידן החדש

פרשת ויגש

 

בפרשת ויגש אנחנו מגיעים אל נקודת המפגש של יוסף ואחיו אחרי כל המעברים והתלאות שיוסף עובר במהלך שנות חייו מאז היותו נער בן 17 ועד הלום. נקודת מפגש זו היא נקודה מעניינת ביותר אשר ראוי לתת עליה את הדעת ולהתבונן בה. נקודת אשר מותירה חותם היסטורי על הבנת מהות היחסים בין אחים ובכלל. אם כן, מה ניתן ללמוד ממנה?
לכאורה בסדר השתלשלות הדברים הטבעית ובסדר האירועים אשר ליוו את יוסף מאז, אמור היה יוסף לנקום באחים שלו, לכעוס או לפחות להצר את צעדיהם על כל מה שעשו לו בעבר על שמכרו אותו לישמעאלים ובעצם על כך שירד למצרים בגללם.

 

 

תחושת הקורבנות הזו, תחושת האשמה הזו, תחושת החוסר מזל הזאת לא ליוותה את יוסף כלל כל העת. הוא התעלה מעל כל זה ויצר לעצמו מרחב בטוח של אמונה ששמרה והגנה עליו כל העת, גרמה לו לצאת מהבור ואף להיות משנה למלך של מצרים אשר על פיו ישק כל דבר.

 

 

יוסף הוא סמל ההתגברות על התאווה. הוא סמל הניצחון של הרוח על החומר. הוא סמל היסוד של היחסים. הוא זה שמתנהג באיפוק רב ובשליטה מלאה על הרגשות שלו  גם כלפי אחיו ובכלל מנהיג לא רק את עצמו ביד רמה אלא את כל הבאים לשבור אוכל במצרים. הוא מנהל את המחשבות, הצעדים שלו וכל מערכת קבלת ההחלטות שלו בצורה שקולה נבונה מחושבת ותהליכית.

 
ברור שיוסף בתור מושל על כל ארץ מצרים(ארה"ב דאז) היה יכול לחכות לאחיו בפינה ולנקום בהם. ואפילו נראה במבט שטחי על פני הפסוקים שהוא אכן עושה את זה, אבל בהתבוננות עמוקה לרובד המהותי של הפסוקים אנחנו מבחינים שהוא העביר את אחיו תהליך של הבנה לעומק של מה שהם עשו בצורה נבונה וחכמה.

 

 

אנחנו רואים את הרגישות שלו לא רק לאחיו בנימין אלא גם ליתר אחיו לא מאותו אמא. הוא דואג לכל צרכיהם וגולת הכותרת היא שהוא מפרנס ומכלכל אותם ברמה גבוהה ובאיכות חיים התואמת את מעמדם.

 
יוסף הוא הסמל והפרדיגמה לאיך אחים צריכים להתייחס זה לזה. איך אחים אמורים להתנהג זה עם זה והוא בעצם משלים את הצד האחר של התמונה של איך אחים צריך לעמוד ולהתמודד זה מול זה. האחים מצד אחד מראים לנו את צדו האחד של המטבע של היחסים, ואילו יוסף ברוב רגישותו וחמלתו על אחיו מראה לנו את הצד השני של המטבע.

 
הסוד של יוסף הוא; ההבנה "כי לא אתם שלחתם אותי הנה כי אם האלוהים". יוסף לא חיפש את האשמים, הוא הבין שמה שקרה לו היה צריך לקרות בכל מקרה בין אם זה על ידי אחיו או על ידי אחרים. יוסף לא שמר טינה לא כלפי האחים ולא כלפי האלוהים. יוסף היה צריך לרדת למצרים בכל מקרה, ולהפוך למשנה למלך. זהו מסלול של ירידה לצורך עליה. ואלוהים מציל אותו ומוציא אותו מהבור כי הוא הכיר באלוהים גם בהיותו בבור ולא רק כשהיה לו טוב. יוסף הבין שזהו כור ההיתוך שלו בכל שלב ושלב בתהליך ולכן הבין שהכל לטובתו.

 

 

יוסף בנה את מערכת האמון והאמונה שלו בצורה כל כך חזקה, כך שלא רק תעזור לו לשרוד רק בהיותו בבור או לצלוח משברים שחווה, אלא בכלל כהשקפת עולם, כאמונת בסיס לחיים. יוסף מלמד אותנו שגם כשהחיים שלנו עשויים עליות וירידות, מה שיעזור לנו לצלוח ולעבור את החיים מבלי להישבר אלא להפך להיבנות מכך ולהצליח לעלות דווקא דרך המשברים והמבואות שהחיים מזמנים לנו מעלה. והדרך היא רק על ידי אמונה שהכל לטובה. יוסף הוא הסמל והדוגמה של איך לצלוח משברים מבלי להישבר בעצמנו. הסוד והיסוד של היחסים שמלמד אותנו יוסף הוא 'אמונה שהכל טוב'.

 

 

 

בברכת שבת מבורכת
מיכאל אלר

הכרת הטוב – מאמרי העידן החדש

פרשת כי תבוא

 

בפרשה שלפנינו ישנם כמה דגשים שראוי לתת עליהם את הדעת. הם נוגעים באופן ישיר אל מערכות היחסים שאנו מנהלים עם עצמנו עם בן הזוג שלנו ועם הילדים שלנו. בפרשה זו אנחנו נחשפים אל מערכת היחסים הכי עמוקה שקיימת, הלא היא מערכת היחסים של האדם עם הבורא. במערכת יחסים זו נלמד כמה כללים שיעזרו לנו להיכנס בביטחון ובעוצמה אל מערכות היחסים האחרות שאנו מנהלים.

 

הפרשה פרשת כי תבוא מתחילה בהנחיות לאדם המגיע אל הארץ מה עליו לעשות ואיך עליו להתנהג. לאחר דרך ארוכה מייגעת ומפרכת מגיעים סוף סוף לארץ ישראל. ועלינו לדעת כי בכל סיום של תהליך יש בו מין ההתחלה של משהו חדש אתגרים חדשים ועוצמות חדשות של התפתחות. כאן יש סיום תהליך ההגעה לארץ ישראל, הארץ המובטחת לאחר שנים של גלות. ובכניסה אל הארץ יש מין תחושה של הגעה אל המנוחה והנחלה ואולי גם רפיון מסוים ביחס למי שאנחנו, הנה הגענו אל נקודת היעד ועכשיו אפשר לנוח. מין מנוחה של הגעה אל היעד… ודווקא כאן נדרשים תכונות של אומץ והתגברות. ההתאמצות הזו תביא אותנו אל המנוחה האמתית כי בהגעה אל היעד פיזית זה לא מספיק ישנו גם מעבר והגעה אל היעד התודעתי הנפשי והרגשי ואל היעד הזה עלינו לעבור דרך דיבורים ומעשים. כאן בעצם הסתיים התהליך של הבורא שהביא אותנו אל המקום המובטח וכאן בעצם מתחילה העבודה של האדם ביחס לבורא. כן גם במערכות היחסים שלנו אנחנו מצפים כל כך הרבה שנים לזוגיות או לנישואין והנה מגיע הרגע בו אנו נישאים נכנסים לבית משותף ומתחילים לנהל חיים משותפים וכאן מתחילה ההתמודדות האמתית. והרגע הזה יכול להיות רגע של רפיון ומנוחה בזמן שבדיוק זה הרגע בו אנחנו צריכים לאזור אומץ ולהתחיל את החיים מתוך יציבות וחוזקה פנימית. להעניק ולתת את כל מה שלמדנו וצברנו כל השנים כעת להיות שותפים פעילים במערכת הזוגית אליה נכנסנו. תארו לעצמכם שאתם נוסעים במשך שעות ואתם מגיעים אל היעד. מה הדבר הראשון שאתם עושים? בדרך כלל רובינו נחים ונרגעים מהדרך. אז אין בעיה במנוחה והיא צורך בסיסי, אבל עלינו לדעת לשם מה הגענו אל היעד הזה ומהי הדרך שעשינו בכדי להגיע לכאן. כך הדבר דומה גם בלידת ילד או במעבר דרך כל מיני פיתולים של שבועות ללא שינה מסודרת או התמודדויות אחרות.. אתגרים שונים בדרך והגעה אל נקודות בחיים שאנחנו מבקשים את רגעי המנוחה שלנו. עלינו לזכור כי אלו הרגעים הם הרגעים המשמעותיים בחיים שלנו כאן נמדדת העמידה האיתנה והם אלו שמגדירים את ההורות שלנו. לנוח זה וודאי נצרך אך לא לשכוח את הדרך ואת נקודות היעד שהצבנו לעצמנו באתגר הגדול אתגר ההורות. אתגר הזוגיות אתגר היחסים ואל מה שאנו מייחלים לעצמנו לחיות במערכות יחסים בריאות טובות ופוריות.

 
אם ניתן לכמת את כל הפרשה למשפט אחד נוכל להבין את המסר כי הסוד של הפרשה זה: אל תהיה כפוי טובה.

 

 

תלמד להודות, תלמד להגיד תודה על מה שקיבלת. תלמד להגיד תודה על ההישגים שלך, על כברת הדרך שעשית מהרגע שיצאת מהמצרים של עצמך עד שהגעת אל הארץ המובטחת, אל האדמה הפיזית, אל היציבות התודעתית. תלמד להודות על הרגעים שהגדירו אותך, עיצבו ויצרו את מי שאתה.

 

 

ובעצם יש כאן שלוש דרגות של עומק זו לפנים מזו..

הדרגה הראשונה זה; אל תהיה כפוי טובה. אל תבגוד, אל תזלזל, אל תאבד אמון. אתה מקבל כל יום כל כך הרבה דברים ויש להימנע מלהיות כפוי טובה. ביחס אל עצמך תראה את הקיים כבר בך ובסביבתך. תתחבר אל היש והטוב. תהיה מודע לכל מה שיש לך כבר כאן ועכשיו.

הדרגה השנייה זה; להודות על האמת. לחפש את האמת האובייקטיבית שבכל דבר ובפרט לראות דרך עיני האמת האלה את עצמך.

והדרגה השלישית זה; לומר תודה, בקול רם. ממקום של שלמות הנפש ולא ממקום של אין ברירה.

 

ולא די באמירה תודה אלא צריך לעשות מעשים בפועל מעבר למילים שמראים ומבטאים את אהבתך ואת הכרת התודה והטוב שלך.

 
זה מתחיל בסור מרע – אל תהיה כפוי טובה. וממשיך ומגיע עד "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוהיך ולביתך" – דברים כו' יא'. יש אנשים שמתלוננים ויש שמודים כי לא נעים להם, בלית ברירה ובאילוץ ויש שמודים בשמחה. ואתה צריך לעבור את כל המעברים האלה כדי להודות בשמחה. והאמת שעברנו מיציאת מצרים דרך כל המעברים האלו. עברנו דרך חוסר אמון ואיבוד קו הסבלנות והתקווה כפי שהפסוק מתאר "ולא יכלו לשמוע אל משה מקוצר רוח מעבודה קשה". אז, וודאי לא יכולנו להודות כי היינו שקועים בעבדות מצרים ובהישרדות יומיומית, לא ידענו מה ילד יום ולאן נמשיך מכאן והאם נשרוד… לאחר מיכן עברנו וראינו נסים וקיבלנו את השליו ואת המן, חווינו את קריעת ים סוף מלחמות וכניסה לארץ ישראל. אלו הם תהליכים שמעבירים אותנו טרנספורמציות התפתחותית מעבדות לגאולה תהליכים שעוברים מהשלב של "והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי והבאתי". וכאשר אתה כבר כאן בישראל, במקום שייחלת לו זמן כה רב, אתה עלול לשכוח את הדרך, את כל הטוב.. כי זה לא ממש קרה לך, זה קרה לאבותיך ואתה לא ממש קשור לכל ההיסטוריה הזאת. אבל למעשה כל העניין של התודה הוא זיכרון הטובה. וזה העניין של אל תהיה כפוי טובה ורוב ככל מצוות התורה הם זכר ליציאת מצרים ועניינם זיכרון. לזכור את הטובה בה אתה שרוי כרגע.

 

 

יש בזה לזכור מצד אחד את הרגע, את רגע ההווה הזה, לראות כמה טוב יש בו. ומצד אחר לראות את הדרך ולזכור מאיפה באנו. שני הדברים הללו יחד יוצרים את הכוח ואת המוטיבציה להשקיע ולתת, להוקיר טובה ולהודות על הטוב הקיים ועל הדרך בה עברנו כדי להיות מסוגלים להכיל את כל הטוב הזה. הדרך יוצרת את הכלי שאנחנו הכלי שיהיה מוכן לקבל את הטוב. ורגע ההווה הזה דורש הכרה ומוכנות לפעול כפי התפתחותנו.

 

שבת של שלום וברכה טובה ותודה

מיכאל אלר

התמונה השלמה – מאמרי העידן החדש

פרשת קרח מה אפשר ללמוד ממנה לתקשורת ומערכות יחסים מחלוקת ושלום?

 

זוגיות? נישואים? זה לא סתם שלא ישעמם לך. הפסוק "לא טוב להיות האדם לבדו" זו לא סתם המלצה, זו הצעת אמת לחיות באיכות חיים. והכל תלוי מאיזה נקודת מבט אנחנו בוחרים לראות את הדברים. זה לא סתם שהאדם צריך עזר כנגדו, שיהיה לו פרטנר. זה לא סתם כדי שלא תישאר לבד או כדי שיהיה מישהו שיתמוך בך בגיל זקנה. וודאי כל הדברים האלה נכונים במידת מה אך זה לא הכל.. זה משהו עמוק הרבה יותר מזה. זה מישהו שיעזור לך לצלם ולהקליט את מי שאתה על ציר זמן החיים. זה מישהו שיעזור לך להבין את עצמך. זה מישהו שיעזור לך להעצים ולתת משמעות לחוויות שלך על ידי שהוא מביט בהם יחד אתך ומשלים לך את זווית הראיה על אותה תמונת חיים. זה מישהו שמלווה אותך לאורך כל הדרך על כל מהמורה, אתך בכל משעול, מכיל אותך ותומך בך, הולך אתך, זוכר אתך וזוכר אותך. ומה שהכי חשוב משלים אותך.

 
תאר לך שיש לך מכל צדדיך מצלמה שמצלמת אותך ומתעדת כל מה שאתה עושה אומר חושב מרגיש וחווה 24/7 כל הזמן כל החיים. אולי לחלק זה ישמע כל כך נורא עד כדי כך שהיו מוותרים על הרעיון. מי רוצה דבר כזה? זה מציק, אין חופש פעולה, לא יכולים להגיד מה שרוצים.. אבל למעשה זה מה שהנפש הפנימית שלנו מבקשת לעצמה. אנחנו יכולים לראות את זה בבני נוער שכל מגמת חייהם זה, להיות מפורסמים. ואנחנו יכולים לראות את זה גם במבוגרים שדוחפים לכבוד או סתם למישהו שישים לב אליהם. ולמעשה המידה הזאת טבועה בנו עוד בהיותנו יונקים, כבר אז חיפשנו את תשומת הלב את היחס את האהבה ואת העניין הזה של להיות במרכז העניינים, מין אגוצנטריות שכזו. למעשה, זה מה שהנפש שלנו עושה כל יום כל היום, היא מלווה אותנו לכל מקום היא מצלמת היא מתעדת היא מקליטה כל אירוע כל פיסת מידע כל מחשבה כל הרגשה והופכת הכל לזיכרון. וכשיש לך בת זוג שיודעת לעשות את הדברים בצורה נעימה אז אתה חווה את עצמך במלואך. אם זה טוב או לא, זה רק עניין של נקודת מבט, וזה תלוי ברמת הפתיחות וההתמסרות שלך לחשוף את עצמך במלואך להיות מי שאתה באמת ללא מחסומים או הסוואות לאני האמתי שלך.
בדרך כלל מערכת של יחס משתבשת כאשר אחד מבני הזוג מכניס תקשורת לקויה ליחס או אי תקשורת. לדוגמה, במקום שצריך לדבר יש שתיקה ואי הבנה, במקום שצריך לשתוק יש דיבור. אין הקשבה ואין חיבור עם בן הזוג, כאשר יש חוסר סנכרון בין מי שאתה למי שאתה לא, בין מי שאתה לבין הפרטנר שלך, כאשר אין מודעות למה שאתה מכניס למערכת היחס ומה זה מייצר שם. כאשר אין הבנה מהו היחס ביניכם או כאשר אין הגדרת תפקידים מקובלת על שני הצדדים.

 

ישנם מערכות יחסים הפועלות על מנגנון בהם צד אחד נפגע כתוצאה מפרשנות שלו לסיטואציה מבלי לברר מה היה ומה מפריע לשני. הוא בעצם עסוק בעצמו. פגיעה זו בעצם מהותה מותירה אותו לבד. ולמעשה, ניתן לומר כי כל מה שעושה את ההבדל בין אנשים הוא כמה אתה חושב על עצמך וכמה אתה מוכן לחשוב על הזולת ממקום נקי, להיות קשוב כדי לשמוע ואולי לקבל פרספקטיבה נוספת על אותה מציאות. כמה אתה יכול להביא את עצמך נקי אל הקשר מבלי דעות קדומות או אמונות טפלות על איך היחס אמור להיראות, על פי מה שראית, מבלי לחקור לחשוב ולגבש דעה מתאימה למערכת היחס בה אתה מנהל בהווה הזה. ואתה לא יכול לחשוב על הזולת ממקום נקי אם אתה עדיין עסוק בלגבש דעה על מי אתה.. מחלוקות נובעות מעצם העובדה שאנחנו לא רואים את התמונה השלמה. מעצם העובדה שאנחנו עדיין אחוזים אזוקים כבולים וכלואים בתוך עצמנו, כך רוב הקשב שלנו מופנה אל עצמנו ופחות החוצה אל הזולת.

 

קרח היה האדם הראשון שחלק. הוא זה שנותן לנו פרספקטיבה על המונח 'מחלוקת' והוא זה שחלק על המושג שלום. חשוב להבין כי קרח לא חלק על משה כפי שכתוב 'מחלוקת קרח ועדתו', ולא מחלוקת קרח ומשה. קרח חלק על עצמו.. וכדי להבין זאת נסתכל איך התרגום אונקלוס מתרגם את הפסוק "ויקח קרח" – 'ואתפלג קרח' – מסביר רש"י – 'לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה'.

 

אם קרח היה בזמננו אנו היו קוראים לו אאוטסיידר. משום שהוא הוציא את עצמו מהכלל. הוא לקח את עצמו לצד אחד כאשר כולם נמצאים בצד אחר. נהג עם עצמו בזרות קודם כל ביחס לעצמו וזה מה שיצר את הנפרדות מתוך הכלל.

 

קרח למעשה ראה רק צד אחד של התמונה השלמה, רק את הצד של עצמו. הוא הבין כי הכהונה צריכה להגיע גם לו ולא רק למשה ואהרן, כי בתפיסת עולמו כל החלוקה שעשה משה היא חלוקה אינטרסנטית לדאוג אך ורק לעצמו ולבני משפחתו, אך נעלם מאתו החלק שמשה עשה זאת בציווי ה'.

 

להסתפק בלראות רק את הצד של עצמך זה גורם לך נפרדות. וכל נפרדות נובעת מאגו. רק כאשר אתה מאפשר לעצמך לראות ולהבין את נקודת מבטו של הזולת, רק כאשר אתה מוכן וזמין להכניס את הזולת לראות את נקודת מבטך, אז אתה חי בשלמות והרמוניה. אז אין מחלוקת יש הידברות הבנה חיבור ואיחוד.
לראות רק חלק מהתמונה השלמה היא מגיפה כללית היום. רובינו רואים רק חלקי חיים, חלקי סיטואציות וממהרים להסיק מסקנות, לקבל החלטות ולבצע בחירות שלפעמים הרות אסון בטווח הרחוק שלהם. הן מהבחינה שלוקחים דברים כמובנים מאליהם ואז יש חילוקי דעות ואי הבנות והן מהצד של חוסר סבלנות לשמוע להקשיב ולראות את התמונה השלמה דרך זווית הראיה של הזולת.
ניתן לזהות מחלוקת כאשר נוכל לראות שאנחנו לבד במערכה, שאין לנו פרטנר. שאנחנו רצים סביב עצמנו. אולם לא תמיד נוכל להבחין בזאת כי האגו מעביר אותנו על דעתנו ואנחנו לא נוטים להביט לאחור לראות אם מישהו בכלל רודף אחרינו או משחק איתנו במשחק המחלוקת.

 

 

אז יכולים למצוא בני זוג שגרים תחת קורת גג אחת ושניהם מנהלים משק בית משותף, אך נפשותיהם זרות ומנותקות זה מזו ואינם עובדים יחד בהרמוניה ובשיתוף זה עם זו. כדי להיות חי בתוך מערכת היחסים צריך להיות שותף להכיל ולהיות שם בשביל בן/בת הזוג. ברגע שיש תקשורת נכונה יש הידברות, כשיש הידברות יש הבנה, אז מתחיל להבנות היחס.. דברים נעשים ברורים ומחודדים יותר. יש יותר הבנות מאשר אי הבנות ויש יותר חיבור ואיחוד.
שבת מבורכת של שלום

מיכאל אלר

שבועות ומודעות עצמית – מאמרי העידן החדש

שבועות ומודעות עצמית

 

 

העמוק שבמערכות היחסים הוא היחס שבין האדם לעצמו. הוא היחס הכי נסתר גם מעיני האדם וגם מעיני הבריות. האדם צריך שיקופים חיצוניים על מנת שיראה את שבנפשו פנימה.

 

 

כדי לראות בתוכך פנימה אתה צריך חקירה של האני והתבוננות בעצמך בדרכי פעולותיך בדיבורך במחשבותיך, בהכרת רגשותיך וכוחותיך הנפשיים. כדי שבני האדם יוכלו להכיר אותך הם צריכים התבוננות על מעשיך התנהגותך ודיבורך. לא תמיד במראה חיצוני ניתן לזהות מי אתה.

 

 

חג השבועות הוא החג שבא לבטא את היחסים העמוקים ביותר שהם בין האדם ועצמו, נוכל להבחין בהתחייבות של רות ביחס לעצמה ללכת בדרך האמונה אחרי חמותה נעמי, אשר היא רק דוגמה לאופן בו אנחנו צריכים ללמוד ולפעול על פיו.

 

 

כדי להאמין בעצמך אתה חייב לאהוב את עצמך, וכדי לאהוב את עצמך, אתה חייב לראות את כל הצדדים של עצמך כולל אלו השליליים או שלא נראים הכי טוב ולהשלים איתם, להבין שהם חלק ממך ואתה חלק מהם.

 

 

כדי לאהוב את עצמך אתה צריך לתת ולקבל כי מערכת של אהבה בנויה על היסוד של נתינה וקבלה. זוהי סירקולציה המולידה יחס של אהבה. תוכל לשאול את עצמך מה אתה נותן לעצמך ומה אתה מקבל. אהבה יוצרת איחוד של הנשמה שלך בתוכך. אהבה יוצרת את החיבור בין חלקי האני שלך. בין המחשבה להרגשה בין הדיבור למעשה ובין כל חלק וחלק בך לחלקים האחרים.

 

 

האם שמת לב פעם שאתה רק נותן לעצמך ואולי כלל לא מקבל מעצמך. האם שאלת את עצמך אי פעם; מה אתה מקבל מעצמך?

אתה מאפשר לעצמך לראות לשמוע להבין אוכל ישן ועושה כל דבר למען עצמך. כל אלה הם נתינות שאתה נותן לעצמך. אך מה אתה מקבל מעצמך?

 

 

התשובה היא; שאתה מקבל מעצמך את עצמך, ואתה מקבל את עצמך רק על ידי נתינה לאחר. כשאתה נותן לאחר, לכאורה אתה נחסר את מה שנתת, אבל בעין של אמת אתה בעצם מקבל. ואם תשאל מה אני מקבל ממנו? התשובה היא; שאתה לא מקבל ממנו כלום, אבל אתה מקבל הרגשה טובה, אתה מקבל תחושה שאתה לא יכול לתת לעצמך לבד מבלעדי הזולת.

 

 

הדבר דומה לאדם שהחליט לנשק את עצמו, וודאי שלא ירגיש כל הרגשה לא של אושר וגם לא של אהבה. הרגשת האהבה, האושר והסיפוק שלך מעצמך יכול לבוא רק ממתן לזולת. רק דרך זה אתה יכול לקבל משמעות לחיים.

 

 

כעת תחשוב מה אתה יכול לתת לזולת? מה הזולת צריך לקבל ואתה יכול להעניק לו? מה יכול לעשות את הזולת שמח? לפעמים זאת רק מילה טובה חיוך, מעשה או מחווה למען הזולת.. את כל הדברים האלה אתה מקבל בחזרה באופן ובצורה בה אתה בוחר לתת. אם אתה נותן בשמחה ובמאור פנים, תקבל בחזרה את האור והוא יכנס לתוכך. אתה מקבל מעצמך את עצמך דרך הזולת. הזולת והאמצעים בהם אתה משתמש כדי לשמח את הזולת על ידי מעשי חסד הם אלה שיקנו לך את המשמעות והאושר בחייך.

 

שבועות שמח

מיכאל אלר

תבין – תקשורת בונה יחסים נכונים