2 גישות לחיים – מסר מהפרשה

פרשת ויצא

 

זה אנחנו שיוצרים
את המציאות
על פי נקודת המבט שלנו
על העולם
בעיקר דרך
העולם הפנימי של עצמנו
על פי מה שחווינו
העולם הפנימי זה הפילטר
הרי משם הכל מתחיל
ובפרט אם אנחנו לא רוצים להיות
אנשים שמגיבים אל העולם
נרצה לעשות הכל כדי לשנות.
אם אנחנו רואים אופטימי
זה מה שיהיה
ואם נראה פאסימי
זה מה שיהיה
זה האדם
וזאת הבחירה
מכח זה אנחנו שונים זה מזה
למרות שבעיניים של ילד כולנו שווים
השוני הוא זה שיוצר
מחלוקות בין בני אדם
ובין האדם ועצמו
כל השוני בין בני אדם הוא
תפיסת העולם
כל אחד ואחת
תופסים את העולם אחרת
לכל אחד סולם ערכים
וסדר עדיפויות שונה
יש אחד שתופס את העולם
כמשהו טוב והאחר כרע
יש אחד שתופס את העולם
כמשהו חסר ויש
שתופס את העולם
כמלא משמעות
והכל יחסי מכיוון
שהאדם מסתכל דרך עולמו
הפנימי – הסובייקטיבי.
זה שונה מאחד לשני מכיוון
שאנחנו באים מעולם שונה
גדלנו בסביבה שונה
חונכנו באופן שונה
שמו דגשים על דברים שונים
וכך נוצר השוני והריחוק…
כשנבין את זה
יתעורר בנו הרצון לשנות
הרצון להתקרב ולהתאחד
כי בסך הכל אנחנו אחד
באנו מאותו מקור.
אז במקום להסתכל על
מה חסר לך
מה אין לך
תסתכל על
מה יש לך כבר עכשיו
כי רק ממקום מלא
תוכל להתקדם אל
השלב הבא בחיים שלך.
וזה לא משנה אם אתה מחפש
זוגיות, כסף, בריאות
או כל משמעות אחרת בחיים,
צא מתפיסת העולם
המצומצמת והמעכבת שלך
בוא אל תפיסת עולם שכבר
יש בך, הרחבה יותר
או במילים אחרות;
שנה את נקודת המבט שלך
שנה את תפיסת העולם שלך
ועל ידי זה
תביא שלום ליחסים
שלום לעצמך ולעולם

 

שבת של שלום

סוד לחיים – מסר מהפרשה

אלה תולדות

סוד לחיים

אין מה להיות באגו
גם האגו אינו שלך
והוא אינו אתה
אגו הוא פחד
ממי שאתה באמת
מהמפגש והעימות
עם האני האותנטי שלך.
תתחבר רק אל התפקיד שלך
אל היכולות והכוחות
שניחנת בהם
הכוחות האמתיים שלך
המבקשים למצוא את
דרכם החוצה
דרכך אל העולם
הכוחות המבקשים
לבטא את עצמם
לא ממקום של
דחף להוכיח
את עצמם לאחר
אלא ממקום של
הרצון לבטא ולהוציא
את עצמם
מהכוח אל הפועל
זהו האדם השלם
המחובר לכוחותיו
ויכולותיו הטבעיים
ומצליח להוציא ולבטא אותם
כלפי חוץ באהבה,
להנחיל אותם לבניו
מתוך מקום של מודעות
למחשבה דיבור ומעשה.
תזכרו,
האגו הוא זה שחוסם ומעכב
הוא זה שמסתיר את הדרך
את עצמך ממי שאתה באמת.
כשאתה באגו אתה לא בנתינה
אתה בנפרדות וברצון לקבל.
בסוג של חיים כאלה,
אי אפשר להנחיל
אתה לא יכול להעביר
אתה לא חושב על הזולת
חושב רק על עצמך.
הירושה האמתית היא:
להנחיל את עצמך לבניך אחריך
להנחיל את תכונות האופי
והזיכרון הטוב שהותרת
בעודך כאן.
זה הזמן לחיות באמת!

לחיות באמת – מסר מהפרשה

פרשת חיי שרה

כולנו רוצים לחיות

אבל בשביל באמת לחיות
אנחנו צריכים –
לחיות באמת.
ולחיות באמת זה;
להיצמד לאמת.
לא כל חי, חי באמת,
וגם לא כל חי, באמת חי.
השקר מתעתע
נראה יפה וקסום
כלפי חוץ…
הרבה פעמים נוח יותר
להסתתר מאחורי עצמנו,
לשקר לעצמנו…
אבל הדרך לחזור
אל עצמך באמת
לחזור אל האני האותנטי שלך
היא לדבוק באמת
שנמצאת
בפנימיות ליבך
להקשיב לרחש הפנימי
העמוק
הקול החרישי הקטן
שמנחה אותך בכל שלב
ובכל צעד בחייך.
האמת גם צריכה אמת לחיות בה
והאמת האמתית
היא האמת האובייקטיבית
שאינה ניזונית משום שמועה
אמונה מוטעית
או דעה קודמת,
האמת האובייקטיבית
נקיה מכל רבב.
תוכל לבדוק אותה
ואת עצמך
אם אתה בדרך
של שלום

 

במשעולי החיים – מסר מהפרשה

 

כשמשהו מסתבך לך בחיים,
כשהחיים מסתבכים
כל מה שאתה רוצה זה
סדר ליצור בהירות בחייך.
המורכבות של החיים
עשויה להביא אותך
לראות קושי
אתה עשוי
ליצור כאוס
להיות בבלבול
לחוות כעס
ואיבוד עשתונות.
המצב עשוי
להביא אותך למצב
של שבירת הכלים
ופירוק של היחסים
בהם אתה נמצא.
מצב של ייאוש ותסכול.
כל מה שאתה צריך זה
סדר, לשפוך אור
להבין סוגיות
ולפרק את המקרה
או צומת הדרכים
בהם אתה שרוי.
כשתלמד להבין
את המקרה
תוכל לסלול לעצמך
את הדרך,
להאיר אותה
וללכת בה בביטחון מלא

הכל לטובה – מסר מהפרשה

כל אדם צריך ללכת,
אל נפשו פנימה,
אל עצמו.
כל אדם רוצה להיות במצב
של מנוחה,
מנוחת הנפש.
כדי להגיע אל היעד
צריך להיות במצב
של הליכה
להתקדם,
לרצות ולאהוב שינוי,
ליצור שינוי בעצמך,
להיות בתנועה.
זאת המעלה שלך
וזה הבידול שלך.
היכולות האלה מגדירים אותך
למי שאתה.
כדי להתקדם
צריך לדעת
איך לא לעצור
איך לא להתעכב
על המכשולים והאתגרים
שהמציאות מזמנת לך.
הדבר היחיד שיעזור לך
להתקדם ולא להיתקע הוא;
אם תבין שהכל לטובתך
הכל לך, בשבילך, להנאתך, לטובתך.
גם אם זה נראה שלא,
לא בדיוק
לא תמיד
לא בכלל…
תוכל להצליח לצאת מאזורי הנוחות
להתקדם ולהמשיך בדרכך
אל היעד שהמציאות
מזמנת לך לטובתך.
אתה צריך להיות מוכן
להסתער
להצליח
לפרוץ דרך…
הזמן שדוהר קדימה
נועד לעזור לך
ובא ללמד אותך
להמשיך יחד איתו
המציאות מבקשת ממך
להאמין בה
לבטוח בה
שהכל לטובתך…

מה ילדים צריכים?

כל מה שילדים צריכים זה

יחס מכבד ותשומת לב.

אם תוכל לשחרר את עצמך

מהצורך לתת פתרונות

או לייעץ לילד שלך,

תוכל לחוות באופן מיידי

את הנוכחות שלך מתחזקת,

זה כל מה שהילד שלך צריך

שתהיה שם בשבילו

נקי מבלי כל צרכים משלך.

לילד צרכים משלו

והוא קשוב אליך

כאשר אתה פנוי וקשוב אליו.

כאשר אתם קשובים אחד לשני

יש תקשורת

כשיש תקשורת

אתם קרובים יותר

הילד מרגיש בנוח

לשתף, לספר, ולהקשיב

כך אתה בתור הורה

מגביר את הנוכחות של הילד

מגביר את הביטחון העצמי שלו

את יכולות הביטוי שלו

עוזר לו להיות מודע יותר

לרגשותיו, לצרכיו

ולכל מה שיעשה לו טוב.

תרגיש בנוח – מסר מהפרשה

כולנו מחפשים להרגיש טוב
לחוות את החוויות שלנו
כשאנחנו במיטבנו
לחוות חופש,
לחיות בגאולה
ולהרגיש את החירות
אבל משהו תמיד מעכב אותנו
משהו מסתיר מאתנו
את הדרך האמתית
להגיע לשם
לכל אחד צריך שיהיה תיבה אישית
תיבה שהיא רק שלו
תיבה שהוא יכול לבחור בעצמו
את מי להכניס ואת מי לא
תיבה שתגן עליו
מפני מי המבול של העולם
תיבה שמסמלת את ההגנה
של הנפש הפנימית
שמבקשת שלווה ומנוחה
גם במצבים שהעולם החיצוני
ממש רועש וגועש.
רק מצב אחד יביא נוחות
ורגיעה אל הנפש
זה אתה שצריך להחליף את
נקודת המבט שלך על עצמך
במקום להסתכל החוצה
על הכאוס והרעש
של הגלים ומשברי החיים
תתבונן פנימה אל תוך
עומק הנפש שלך
תתבונן בחן הפנימי
של מי שאתה,
תאהב ותתאהב
בעצם קיומך
החן שאתה
הוא המצב
הנוח שביקשת
לחיות בו
כל אדם צריך תיבה
שיהיה בה צהר
שיכנס דרכה
קרן אור
שאור הבורא
יתחבר עם
האור הפנימי
הגנוז
כל אדם צריך לפתוח
צהר של רצון בתוכו
לקלוט את האור
את האהבה
ואת השלום

להתחיל מבראשית – מסר מהפרשה

כולם מדברים על
להתחיל מבראשית
להיוולד מחדש
לחזור להיות
אבל לא מגלים
איך לחזור…
כל אדם צריך לחזור לבראשית
כל אדם צריך לחיות את בראשית
לחיות מצב התחלתי
לחוות התחדשות ורעננות.
כל אדם צריך לצייר בעצמו
את המצב של העולם בראשית בריאתו
כל אדם צריך לראות את העולם
כשהוא במצב שיש בו רק
את השמים ואת הארץ
כל אדם צריך לראות את עצמו
הולך בתוך עולם נקי
מכל הלכלוך, מכל הזוהמה, השקר
מכל הכאב, הכעס, התסכול,
הכאוס, הבלבול, והדאגות
לצאת מתוך הבדידות שנוצרה
בעקבות כל המפגש עם האנושות
שמפריעה לך לחיות במיטבך
שמסתירה לך את מי שאתה באמת.
לחזור ולהיות אינדיבידואל
לחיות בזכות ולא בחסד
לחזור להיות מי שאתה
ומי שתמיד רצית להיות.
לחזור אל האחד הבודד
של מי שהיית לפני –
שהתווספו ונדבקו בך
כל הדעות, הסטיגמות
של הסביבה.
לחזור אל הנקיות
אל הטוהר
אל האמת

מאמר חגיגי לפסח – איך לצאת לחירות?

אז איך באמת לצאת לחירות בכל מישורי החיים???

ואיך להפוך את החג ממקום של מריבות למרחב של אהבה ושחרור חוויתי.

 

כשנתבונן בעצמנו וסביבנו נראה כי כל אדם עושה מה שהוא עושה כי הוא מחפש שיהיה לו טוב. כך נעשה כל דבר שבדעתנו יביא אותנו למצב של טוב, מנוחה רוגע ושלווה. כל אחד מאתנו בונה סולם ערכים דרכו הוא מעריך דברים ונותן להם חשיבות כפי ראות עיניו ולא תמיד זה בא בהלימה עם האחר. דבר זה יכול להעיב על היחסים או גם לגרום להם להתפרק. דבר הגורם סבל רב וההפך מחירות.

 

ככל שנעמיק נוכל להבין שסוגיית החירות היא אחת הסוגיות היותר גדולות והמשמעותיות בחיים, אולי הסוגיה הגדולה ביותר בפרט בתקופה זו בה אנחנו חיים בדור שיש בו הכל והרבה מכל סוג. חיים מול פיתוחים, טכנולוגיות, התחדשויות, צבעים, סגנונות, סוגים, צורות, הסחות דעת ורעשי סביבה בלתי פוסקים. ניתן לומר כי סוגיית החירות זוהי סוגיה מורכבת ביותר ויחד עם זאת גם הפשוטה ביותר. ככל שנלמד להעמיק בה נמצא בה נחמה וגאולה.

 

מסתבר שלא מספיק לנקות חלונות ולקרצף את מרצפות הבית על מנת לצאת לחירות.(את זה אנחנו מבינים למפרע רק לאחר שנכנסו אל תוך חג הפסח) במקרה זה גם נבין כי חופשה בארץ או בחו"ל מתבררת כלא מספקת. חירות הגוף אינה מספקת… הנפש זועקת לחירות משלה. חלונות הנפש דרכם אנחנו רואים את המציאות הם אלה שזקוקים לניקוי פנימי ועמוק. אז אולי נצליח לחוות כמה רגעים של אושר מדומה, שמחה או רוגע כלשהו, אבל בסופו של דבר כולנו – כל אחד באשר הוא חוזר אל הבית שלו, חוזר אל ההתמודדויות היומיומיות שלו עם החיים. ולמעשה חוזר להתמודד אל מול הבקשה הבלתי פוסקת של המציאות – לחזור אל עצמו.

 

בכל שנה ושנה אנחנו חוזרים על הפסוק בהגדה "השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין" – השנה אנחנו עבדים, לשנה הבאה נהיה בני חורין. אז כדי שלא נחזור שוב ושוב על אותו מקום ונראה את עצמנו מאותה פרספקטיבה, נישאר מתוסכלים, כעוסים וחסרי מנוח ביחס לעצמנו וביחס לסביבה שלנו. כדי שנוכל להשיב את עצמנו אל המקום שהנפש שלנו כה כמהה להגיע אליו, למקום של מנוחה רוגע נחת ושלווה, עלינו להבין איך לצאת לחירות אמתית באופן סופי ומוחלט.

 

אז פיזית יצאנו ממצרים כגאולה כללית של עם, אבל מה עם היציאה הפרטית מהמצרים של עצמנו? והאמת שלא נוכל לצאת לחירות אמתית כל עוד אנחנו ממשיכים לחשוב באותן צורות חשיבה בה יצרנו את העבדות שלנו. עלינו לצאת מאותה תפיסה של עבדות ולשנות את צורות החשיבה על מנת להצליח לצאת לחירות אמתית ולגאול את עצמנו משעבוד נצח.

 

באופן כללי עלינו להבין כי יש שלושה חלקים ביציאה לחירות – עבדות גאולה וחירות. כל שלב של יציאה מתוך עצמנו היא יציאה מעבדות לגאולה, והתקרבות אל החירות. בכל פעם שאנחנו חוקרים את עצמנו להבין מי אנחנו ומאיזה מקום אנחנו פועלים, אנחנו בעצם עושים פעולה של לצאת לחירות. בכל פעם שאנחנו מעניקים ונותנים מעצמנו לאחר, אנחנו בעצם יוצאים לחירות. מה שחשוב לזכור זה לתת מבלי לאבד את הזהות של עצמנו. כך אנחנו מאירים בתוך עצמנו עוד חלק, עוד חדר שהיה חשוך עד כה, עוד פינה בנפש שלא הייתה מעובדת וכך אנחנו צועדים בבטחה, בסקרנות ובתשוקה אל עבר האור הגדול.

 

הנה 3 שאלות שיוכלו להנחות אותך במסע אחר החיפוש העצמי והיציאה הפרטית שלך מהמצרים של עצמך אל עבר החירות:
1)לשאול את עצמך מספיק פעמים את השאלה – מי אני?
2)לשאול את עצמך מספיק פעמים את השאלה – מאין באת? כלומר, מאיזה מקום בנפש אתה חושב, מדבר, פועל, עושה, מגיב, מתנהג.
3)לשאול את עצמך מה המתנות שקיבלת ומה אתה יכול לתת לעולם? לצאת מעצמך, לתת ולהעניק לזולת את המתנות שקיבלת.

 

רוב ככל הבעיות שמתגלות במערכות יחסים ובזוגיות בפרט הן בעיות של נפרדות או של צמיגיות ביחסים. זוגות רבים נמצאים ברגעי משבר כאשר משהו נשבר ביחסים, משהו לא עובד שם כראוי, אין יחס… אין תקשורת תקינה, משהו מרגיש ריק, קר, זר ומנוכר, מרגישים בודדים בתוך המערכת הזוגיות שאמורה דווקא לעשות ההפך. מערכת זוגית שאמורה לאשש ולחזק אחד את השני, מערכת יחסים שאמורה לספק לנו ביטחון ועוגן יציב בחיים ולהביא אותנו אל חוף מבטחים, למצב של רוגע נחת ושלווה. מאידך, ישנה גם את התחושה של צמיגיות, של תלות, התערבבות וחוסר ההרגשה של הגבולות והזהות, דבר זה מביא לזלזול ולחוסר כבוד בתוך היחסים. יש פגיעות, עליות ומורדות במצב הרוח ובהשתנות הדברים.

 

"להיות חופשי אין משמעו רק להתיר את הכבלים,
אלא לחיות באופן שיכבד ויחזק את חירותו של הזולת."
~ נלסון מנדלה

 

ולמעשה, ישנם שני קצוות עליהם אנחנו נעים ומיטלטלים בחיים בכלל ובמערכות יחסים בפרט, הקצה האחד הוא נפרדות והקצה השני הוא הצמיגיות, כאשר באמצע בין זה לזה נמצא החלק של האיזון – הוא החלק של החירות, הוא החלק של האינדיבידואליזם בתוך היחסים, לדעת לזהות את עצמך, מי אתה בכל רגע נתון ומהיכן אתה פועל, מאיזה מקום בנפש אתה פועל, מה מניע אותך לחשוב להתנהג ולדבר כפי שאתה בוחר.

 

החופש האמתי מתחיל בלעשות סדר ביחסים. בשביל זה אנחנו עושים את ליל הסדר, אבל עדיין אף פעם לא מאוחר לעשות סדר. ואם נעמיק עוד נוכל לראות כי החירות האמתית היא להגיע למצב של בחירה, לבחור בכל יום ובכל רגע מחדש לחיות ולהיות במערכת היחסים הזו. מתוך בחירה ולא מתוך אילוץ. ולמעשה להפוך כל קשר הכרחי, לקשר שבו אנחנו בוחרים להיות.
החלל הריק שביניכם יכול להפריד אתכם ומאידך יכול לחבר. הזמן של החופש יכול גם הוא להפריד או מאידך לחבר. תזכור! ברגע שאתה מפסיק לפגוש את עצמך אתה מפסיק לפגוש את בן הזוג שלך. זאת הנוסחה המדויקת להתחלה של מריבות וסכסוכים. כאשר אתה מבין את זה תוכל להביא את היחסים שלך למקום חדש ופורה.

 

אנחנו יכולים להשתמש בחג כקרקע פורייה למריבות ממקום של ריק והזדמנויות להתנקשויות וחיכוכים או לחילופין אנחנו יכולים לבחור להכיר את עצמנו יותר דרך חקירה עצמית או דרך הקשבה לזולת וגם להכיר את בן הזוג יותר ויותר לעומק ובכך ליצור קרקע יציבה וחזקה. לא בכל יום אנחנו מצליחים להיות קרובים ממש זה לזה ולכן זוהי הזדמנות שניתן לנצל אותה כדי לצאת עוד שלב אל הגאולה בדרך לחירות.

 

עבדות זה: הזדהות עם דברים, אחיזה בדברים או באנשים. חירות זה: שחרור טוטאלי מכל תלות, בחירה מלאה במי שאתה כפי שאתה, כי רק משם תוכל להוביל מהלכים של שינוי ותפנית בתוך עצמך.

 

אז לצאת לחירות זה להשתמש במודעות לבחור לזהות ולא להזדהות, לבחור להיות בשחרור טוטאלי מכל תלות, לשחרר היאחזות בדברים, בחפצים, באנשים, בעצמך… או במשפט אחד – להתרכז בחיים בזמן הווה, להיות מחובר לתדר של ההוויה, התדר האנרגטי העולה של שמחה.

 

 

חג חירות שמח
ומועדים לשמחה

 

סוד היחסים – מאמרי העידן החדש

פרשת ויגש

 

בפרשת ויגש אנחנו מגיעים אל נקודת המפגש של יוסף ואחיו אחרי כל המעברים והתלאות שיוסף עובר במהלך שנות חייו מאז היותו נער בן 17 ועד הלום. נקודת מפגש זו היא נקודה מעניינת ביותר אשר ראוי לתת עליה את הדעת ולהתבונן בה. נקודת אשר מותירה חותם היסטורי על הבנת מהות היחסים בין אחים ובכלל. אם כן, מה ניתן ללמוד ממנה?
לכאורה בסדר השתלשלות הדברים הטבעית ובסדר האירועים אשר ליוו את יוסף מאז, אמור היה יוסף לנקום באחים שלו, לכעוס או לפחות להצר את צעדיהם על כל מה שעשו לו בעבר על שמכרו אותו לישמעאלים ובעצם על כך שירד למצרים בגללם.

 

 

תחושת הקורבנות הזו, תחושת האשמה הזו, תחושת החוסר מזל הזאת לא ליוותה את יוסף כלל כל העת. הוא התעלה מעל כל זה ויצר לעצמו מרחב בטוח של אמונה ששמרה והגנה עליו כל העת, גרמה לו לצאת מהבור ואף להיות משנה למלך של מצרים אשר על פיו ישק כל דבר.

 

 

יוסף הוא סמל ההתגברות על התאווה. הוא סמל הניצחון של הרוח על החומר. הוא סמל היסוד של היחסים. הוא זה שמתנהג באיפוק רב ובשליטה מלאה על הרגשות שלו  גם כלפי אחיו ובכלל מנהיג לא רק את עצמו ביד רמה אלא את כל הבאים לשבור אוכל במצרים. הוא מנהל את המחשבות, הצעדים שלו וכל מערכת קבלת ההחלטות שלו בצורה שקולה נבונה מחושבת ותהליכית.

 
ברור שיוסף בתור מושל על כל ארץ מצרים(ארה"ב דאז) היה יכול לחכות לאחיו בפינה ולנקום בהם. ואפילו נראה במבט שטחי על פני הפסוקים שהוא אכן עושה את זה, אבל בהתבוננות עמוקה לרובד המהותי של הפסוקים אנחנו מבחינים שהוא העביר את אחיו תהליך של הבנה לעומק של מה שהם עשו בצורה נבונה וחכמה.

 

 

אנחנו רואים את הרגישות שלו לא רק לאחיו בנימין אלא גם ליתר אחיו לא מאותו אמא. הוא דואג לכל צרכיהם וגולת הכותרת היא שהוא מפרנס ומכלכל אותם ברמה גבוהה ובאיכות חיים התואמת את מעמדם.

 
יוסף הוא הסמל והפרדיגמה לאיך אחים צריכים להתייחס זה לזה. איך אחים אמורים להתנהג זה עם זה והוא בעצם משלים את הצד האחר של התמונה של איך אחים צריך לעמוד ולהתמודד זה מול זה. האחים מצד אחד מראים לנו את צדו האחד של המטבע של היחסים, ואילו יוסף ברוב רגישותו וחמלתו על אחיו מראה לנו את הצד השני של המטבע.

 
הסוד של יוסף הוא; ההבנה "כי לא אתם שלחתם אותי הנה כי אם האלוהים". יוסף לא חיפש את האשמים, הוא הבין שמה שקרה לו היה צריך לקרות בכל מקרה בין אם זה על ידי אחיו או על ידי אחרים. יוסף לא שמר טינה לא כלפי האחים ולא כלפי האלוהים. יוסף היה צריך לרדת למצרים בכל מקרה, ולהפוך למשנה למלך. זהו מסלול של ירידה לצורך עליה. ואלוהים מציל אותו ומוציא אותו מהבור כי הוא הכיר באלוהים גם בהיותו בבור ולא רק כשהיה לו טוב. יוסף הבין שזהו כור ההיתוך שלו בכל שלב ושלב בתהליך ולכן הבין שהכל לטובתו.

 

 

יוסף בנה את מערכת האמון והאמונה שלו בצורה כל כך חזקה, כך שלא רק תעזור לו לשרוד רק בהיותו בבור או לצלוח משברים שחווה, אלא בכלל כהשקפת עולם, כאמונת בסיס לחיים. יוסף מלמד אותנו שגם כשהחיים שלנו עשויים עליות וירידות, מה שיעזור לנו לצלוח ולעבור את החיים מבלי להישבר אלא להפך להיבנות מכך ולהצליח לעלות דווקא דרך המשברים והמבואות שהחיים מזמנים לנו מעלה. והדרך היא רק על ידי אמונה שהכל לטובה. יוסף הוא הסמל והדוגמה של איך לצלוח משברים מבלי להישבר בעצמנו. הסוד והיסוד של היחסים שמלמד אותנו יוסף הוא 'אמונה שהכל טוב'.

 

 

 

בברכת שבת מבורכת
מיכאל אלר