נוסחת השפע – מאמרי העידן החדש

פרשת וישלח

פרשת וישלח מתארת את המפגש הדרמטי בין האחים יעקב ועשו. חשוב להבין כי המפגש הזה הוא לא עוד מפגש בין אנשים אלא הוא מפגש בין עולמות, בין עולמו של עשו – איש שדה, ובין עולמו של יעקב – איש תם יושב אוהלים. יעקב ועשו מצד אחד הם אחים אך מצד שני להם דעות מנוגדות בתכלית עוד בהיותם במעי אמם. הם אמנם גדלו וחיו בבית אחד אבל השקפות עולמם וההסתכלות שלהם על העולם שונה בתכלית.

שניהם לכאורה נולדו שלמים כל אחד לכיוון אחר. יעקב נולד שלם – איש תם. ועשו נולד שלם – עשוי. עשיו נקרא כך משום שנולד שעיר והיה נראה כאילו הוא עשוי כבר, כאילו נולד מבוגר. ואילו יעקב נולד תינוק רגיל שעליו לעבור דרך כדי להתבגר ולהשלים את עצמו. למרות היותו איש תם מלשון שלם, אך תמימות זאת באה לידי ביטוי רק ביחס שלו אל הבורא, אבל ביחס שלו עם אנשים עדיין היה עליו ללמוד איך לנהוג בעולם זה של שקר. ולכן היה עליו לעבור דרך ולהתמודד מול אחיו עשו ומול לבן הארמי.

בפרשה זו מתרחשת תפנית מאד משמעותית ביחס ליעקב. יעקב מקבל כעת שם חדש, המלאך שרו של עשו מחליף את שמו במפגש הזה שיצר מאבק בין העולמות, המעבר לעולם הבא לעולם שמעבר יצר ליעקב מהות אחרת, מהות של ישראל, להיות ישר אל המטרה, ממוקד ומחוזק יותר בעמדו בעמדת מנצח. תמיד פניו של יעקב היו אל כיוון השלמות, ובכך הזמין למציאותו את ההתמודדות אל מול עשו אחיו. כאן מגיע השלב בו יעקב נותר במקום שהוא מרגיש לבדו – "ויוותר יעקב לבדו" – כי רק מהמקום הזה בו התנקה יעקב מכל מה שלא שייך לו, אז הוא במוכנות לחוות את האני האמתי שלו.

תפיסת עולמו של יעקב היא גישה שיש לו הכל, למרות שבפועל אין לו את כל הדברים, אבל יש לו את כל מה שצריך, בעיניו של יעקב – תפיסה של אחדות ושלמות – לא חסר לו דבר כי הוא מסתכל על הסך הכולל של הדברים והוא מסתכל בראיה מרחבית על דברים. לעומת עשו שבתפיסת עולמו – תפיסה של נפרדות – אין ואף פעם לא יהיה לו הכל, תמיד הוא נמצא בעמדה של משהו חסר למרות שיש לו הכל, הוא לא רואה את מה שיש אלא את מה שאין ומה שחסר.

למעשה יעקב מלמד אותנו מהי ההסתכלות הנכונה כדי להכניס את השפע אל תוך החיים, ראיה זו מתחילה בהסתכלות המרחבית על דברים, לא להסתכל בראיה מצומצמת ונקודתית מה יש לי עכשיו ומה חסר לי אלא להסתכל בראייה רחבה על החיים ולראות מה אני צריך שיהיה לי ומהם הדברים שכדאי ולטובתי שיהיו ברשותי, לדעת ללמוד ולשחרר את מה שאני לא צריך.. הראיה שכבר עכשיו יש לך את כל מה שאתה צריך, הראיה שלא חסר לך דבר היא הראייה שתביא לך את מה שאתה צריך. הראייה של לחוס על פכים קטנים ולחצות בגללם את הנהר היא הראייה של הערכה מקסימלית גם את החפצים שנמצאים ברשותו כי הוא מרגיש חלק מהם וכל מה שיש לו, יש לזה משמעות לגביו. אינם עוד חפצים ריקים שנמצאים ברשותו, אלא הנם חלק בלתי נפרד ממנו.

יעקב אבינו מלמד אותנו להסתכל על העולם במבט אחר ושונה ממה שהמציאות הנראית לעין משקפת לנו. לראות את העולם בראייה עמוקה רחבה ושורשית כי לכל דבר יש משמעות ועומק, זאת כל מהות האדם להתבונן ולהשתמש בשכלו בתבונתו וברגישותו לדברים ביחס של כבוד והערכה כך יוכל למלא את עולמו בעושר פנימי עמוק. כי השפע האמתי לא נמצא בנכסים חיצוניים אלא בעומק ועושר פנימי של חוויית החיים.

שבת מבורכת
ת ב י ן – תקשורת בונה יחסים נכונים
מיכאל אלר

לצאת כדי לפגוש – מאמרי העידן החדש

פרשת ויצא

אחד מהפסוקים הבולטים בפרשה זו פרשת ויצא הוא הפסוק "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים"(בראשית כח' יז').

רגילים לשמוע דיבורים בשיח מהותי יומיומי על העבודה העצמית, בניית האני והתמקדות אל תוך עצמך דרך חקירה והתבוננות פנימית, במטרה להכיר את עצמך ולבנות אני חזק יותר, מודע לעצמו, יודע את מחשבותיו, מודע לרגשותיו ופנוי להכלת האחר. אך עדיין חסר חלק בכל הפאזל הזה כי כשאתה מתמקד בעצמך אתה יכול להיכנס למצב של שקיעה אל תוך עצמך, לראות את העולם בראייה סובייקטיבית נקודתית ואולי אף מצומצמת ופחות אובייקטיבית חיצונית מרחבית, לראות את העולם גם מנקודת מבטו של האחר. ואם נהיה כבר פנויים לראות את העולם מנקודת מבטו של האחר, יש חשש שאולי נפספס את האני שלנו ונרגיש שאנחנו הולכים לאיבוד בתוך מערכות יחסים שאנחנו מנסים לנהל.

למעשה, החלק החסר הוא המעבר מהתודעה של מי אני ל מיהו האחר. והמעבר הזה עובר בתפיסה של ההכרה וההבנה של המרחב העובר בינינו.

בפרשה הזאת יעקב מלמד אותנו את היסוד העצום הזה של המרחב הזה שמוגדר כמקום והוא המרחב היוצר את ההבדל בינינו ומרחיק אותנו או לחילופין גורם לנו להתקרב זה לזה.

כל התפיסה שלנו אם המקום הזה ריק ופנוי היוצר חלל ופער בינינו, או לחלופין מלא במשמעות ומהות פנימית עמוקה. יעקב אבינו מגלה לנו כאן את הרגש והתשוקה שצריכה להיות לנו בעת שאנחנו רואים את המרחב בינינו, כי הוא מרחב פוטנציאלי לחיבור והכלה של האחר שהוא למעשה האני החיצוני שלנו באיזשהו אופן.

אחרי שיעקב יוצא מבאר שבע והולך לחרן, הוא כבר במעמד עמוק של הכרת הנפש הפנימית שלו, עד כדי שהפסוק מעיד עליו "ויצא יעקב" אומר רש"י – שיציאת הצדיק מהמקום עושה רושם. הרושם הוא הכבוד העצמי שהשארת במקום שהיית. והגם שכעת אתה כבר לא נמצא שם, עדיין כבודך שם. במהות היציאה יעקב מנסה להשיג עוד חלקים מעצמו כדי להכיר ולהתחבר אל עצמו בצורה יותר טובה ויותר עמוקה. אז הוא צריך להגיע אל מקום מסוים, אל המקום האחר שנמצא כעת מחוץ לעצמו. בעצם היציאה שלו מעצמו אל עצמו עוברת דרך המקום הפנימי החבוי בנפשו אל המקום החיצוני החבוי במציאות העולם.

כשיעקב מרגיש שהוא צריך מנוחה מעמל הדרך הוא מסדר לעצמו מקום לישון, ואז הוא חולם חלום בו אלוהים מבטיח לו הבטחות וביניהם "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך"(בראשית כח' טו') לפעמים כאשר אנחנו יוצאים מהמקום הבטוח והמוכר שלנו אנחנו נתקלים במצב לא יציב, מצב לא רגוע, כי אנחנו לא בטוחים ולא יודעים מה יהיה, למרות שלעתים אנחנו רואים את העולם בראייה אופטימית ורוצים להאמין שהכל יהיה טוב, ואפילו אם אנחנו מבינים שהכל יהיה יותר טוב מהמקום שאנחנו עומדים בו כעת, אבל עדיין משהו בתוכנו אומר לנו להישאר במקום המוכר והבטוח למרות שהוא לא כל כך משרת אותנו ולא מקדם אותנו למקום טוב יותר ביחס לרמת הפוטנציאל שלנו. אז קודם כל יעקב מקבל את המסר החשוב לו הוא זקוק כעת, כי לא אעזבך – אנחנו נישאר תמיד ביחד. אתה לא לבד!

אחרי שיעקב מתעורר משנתו הוא מגלה שהמקום שהוא ישן עליו – הוא המקום, הוא המקום בו יש התגלות של ה', רק כאשר אתה מבין שהמקום הוא מלא בנוכחות אלוהית אז אתה מוכן להגיע אל נקודת היעד. כי היציאה מהמקום שלך אל המקום האחר דורשת מעבר במקום, אז אתה הולך בביטחון מלא ונפגש עם עצמך דרך האחר.

"וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים"(בראשית כח' יז')

המקום הזה הוא נקודת המעבר בין האני שלך הפנימי לבין האני החיצוני המונח במציאות החיצונית שלך. הגילוי שלך הוא לגלות שאתה עומד בכל רגע נתון על המקום שהוא בית אלוהים והוא שער השמים לכל ההצלחות ולכל מה שאתה מבקש שיהיה..

הזכות להכיר כי בכל רגע נתון אתה עומד על אדמת המקום הזה, הוא הזכות הנותנת לך את הפרספקטיבה שאתה יכול להיות בטוח בדרך שאתה הולך אל המקום בו בחרת להיות בו, המקום אותו אתה מזהה שהוא המקום שמיועד לך על פי הייעוד האמתי שלך.. כך המרחב ביני לבינך או גם ביני לביני מצטמצם ואנחנו יכולים לגעת ולהרגיש נפשית זה את זה.

שבת מבורכת
ת ב י ן – תקשורת בונה יחסים נכונים
מיכאל אלר

דרך חדשה – מאמרי העידן החדש

בפרשה הקודמת פרשת 'לך לך' ראינו שאברהם יוצא מארצו ממולדתו ומהבית בו נולד, על מנת לבנות את האישיות של עצמו. וראינו שאברהם שונה בתכלית השינוי מנח. הכיוון של נח היה מופנה כלפי פנים, ואילו הכיוון של אברהם היה כלפי חוץ – אב לארם. אברהם הולך החוצה, יוצא לחפש אורחים כדי להביא ולהשיג אנשים פנימה אל האוהל, ואילו נח נכנס פנימה אל תוך התיבה ולא מנסה לקרב את האנשים לדעת האמת יתר על המידה. נח מול אברהם, ייאוש אל מול תקווה. אבדון אל מול בנייה..

 

 

בפרשה זו פרשת 'וירא' שוב אנחנו רואים שהתורה מעמידה אל מול אברהם את לוט בן אחיו. לוט היה בן ביתו של אברהם גדל אצלו ושימש אותו, אך הוא היה שונה בתכלית מאברהם. אברהם זיכך את עצמו על ידי מעשה המילה וזיכוך המידות בחמשת החושים שקיבל על ידי זה את שמו אברהם, תוספת האות ה"א על שמו אברם, להורות שזיכך עצמו עד שהגיע לשלמות על ידי תיקון עצמי. לא ראה את עצמו שלם מלכתחילה אלא בדק וחקר עד שמצא מה צריך לתקן בעצמו. ואילו לוט פשוט הלך בדרכו של אברהם בעיניים עצומות מבלי לבחון את הדברים בעצמו. לוט תמיד היה זה שנסרך אחרי אברהם, כפי שכתוב מעיד "ואת לוט ההולך את אברהם", ללא דעה עצמית, באמונה תמימה ובעיוורון כלשהו. לכן נקרא שמו לוט שהיה לוט בערפל. לעומת אברהם שהיה צלול ונקי בראייתו, עד כדי שאלוהים נגלה אליו ובא לבקר אותו כשהיה חולה לאחר המילה.

 

 

נח מצד אחד ולוט מצד שני ואברהם באמצע. אברהם סולל את הדרך הנכונה.. כל העולם מעבר אחד של הנהר ואילו אברהם החלוץ שסולל וטווה את הדרך החדשה והוא מהעבר השני לכן נקרא אברהם העברי. אברהם גם נקרא איתן האזרחי משום שהדרך אותה סלל היא הדרך האיתנה. אברהם נותן לנו גם את המצפן ומראה את הכיוון שצריך ללכת וגם מראה ונותן את הדרך שצריכה להיות בחקירה מצד אחד ובאמונה מצד שני כאשר גילה שזאת האמת, הלך בדרך של אמונה שעליו נאמר "ומצאת את לבבו נאמן לפניך".

 

 

נח היה יותר מידי כלפי פנים ואילו לוט היה יותר מידי כלפי חוץ, מכניס אורחים ולא בוחן את ההשלכות של זה, כי לא הייתה לו מטרה בהכנסתם, משאין כן אברהם שהיה במידה שווה פנים וחוץ, מדויק ביחס שלו כלפי פנים וכלפי חוץ ובכוונתו לקרב את אורחיו לאלוהים. מכאן למדנו, כשאדם מנהיג את החיים שלו ללא כיוון או וגם ללא מודעות אז לחיים שלו אין משמעות והם הולכים לא בדרך הנכונה.

 

 

לנח לא היה מודע ולא פיתח את הכיוון שלו החוצה, וכשאין כיוון לא יעזור מה שתעשה, כי הכל לוקה בחסר. זה כמו שתתחיל לרוץ, תתאמץ ותקבע לך יעד להגיע אליו, אבל אתה לא בכיוון הנכון..

 

 

ללוט הייתה את מידת החסד ללא אבחנה וזה נבע מכך שלא הייתה לו היכרות עצמית, לא פיתח את האינדיבידואליות שלו ביחס לעצמו, סמך ונשען על אברהם, הוא תמיד נגרר ונסחב אחרי אברהם. כשאין מודעות לאישיות העצמית, אין דיוק. וכשאין דיוק יש בהכרח זיוף. אז חסד מזויף לא מוביל למקומות טובים.

 

 

אם כן, צריך גם מודעות לדעת בכל רגע נתון מה המחשבה שאתה חושב כעת והאם היא מסונכרנת עם הרגשת הלב שלך, כלומר שיהיה פיך ולבך שווים. וגם צריך לדעת את האסטרטגיה שלך, מה הכיוון שלך והאם אתה בכיוון הנכון. רק על ידי שני האלמנטים הללו נוכל לחיות בקו האמצע כפי שאברהם הנחיל לנו..

 

 

רבים מבני האדם לא ראו מודל טוב לחיקוי במערכות היחסים שלהם, וגם אלו שכן ראו מודל טוב לחיקוי עדיין לא יודעים ממה מורכבת מערכת היחסים, כך שמקסימום הם יוכלו להעתיק אותה לביתם אבל לא לדעת ללמד ולהעביר את הנוסחה להצלחה אל ילדיהם, וגם לא להצליח לנהל אותה.. לשם כך נצרכת לכל אדם מידה רבה של מודעות. ראשית שידע את עצמו, שיכיר ממה הוא מורכב איזה תכונות יש בו איזה כוחות פנימיים מה ההרגשות שלו מה המחשבות ומה מתניע כל הרגשה או מחשבה. וגם שידע ויבין את הסובבים אותו, לדעת להקשיב מה הם חושבים ואיך הם רואים ומבינים את הסביבה שלהם. על ידי זה תוכל לשלוט במחשבותיך ולהצליח לנהל את רגשותיך, וכך לחיות חיים שלווים ורגועים באמת..

הנפש מבקשת מרגוע – מאמרי העידן החדש

להתחיל מבראשית זה לא בהכרח מצב שיהיה לך נוח. באופן לא מודע האדם נמשך לנוחות שלו אל המקום המוכר והידוע ומסרב לעמוד ולהתמודד מול אתגרי החיים השונים אשר לעתים מקשים על פעילותו ועל חייו בכלל.

הרבה זוגות באים עם רצון מאד עז לבנות בית חזק ויציב אך באיזשהו מקום מתחילים לשכוח, להתרגל, להתייאש, לאבד את הרצון והחשק להמשיך להתמיד ולהתמודד עם מאורעות החיים הנקרים בדרכם.. ומוצאים את עצמם במקום אחר משציפו להיות בו אי פעם.

כך גם האדם היחיד מחפש את המנוחה והנחלה ופחות את הקשיים ההתמודדויות והדברים שמקשים עליו. ואולי זאת אחת הסיבות המרכזיות שמונעות מבני הזוג להשתלב זה עם זו. נראה כי כל אחד מבני הזוג מבקש באופן סמוי לשוב אל המנוחה של עצמו מבלי להתמודד ולהילחם עבור הזוגיות.

נח היה זה שבנה את המחרשה הראשונה בהיסטוריה שם זה הגדיר וביטא את מהותו של נח – "זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה' " – שעד שבא נח היו עובדים את האדמה בידיהם ועכשיו נח הקל מעליהם את העבודה הקשה. נח היה האדם הראשון שמנסה לתקן את המצב הבראשיתי שהתקלקל, מצב נח ללא עמל ויגיעה מיותרים.

למעשה, מלכתחילה אין עניין בעבודה רבה או קשה וגם אין עניין להקשות את מה שאמור ללכת בקלות. אלמלא הקלקול של חטא עץ הדעת והקללה של אלוהים לאדם הראשון "בזיעת אפך תאכל לחם". אז הקללה עדיין קיימת וכל עבודתו של האדם זה להקל את העבודה על ידי המצאות ורעיונות חדשים.. יש שיחוו את הנפרדות ויש שיחוו את האיחוד עם עצמם, אלוהים והמציאות. העבודה עדיין תמשיך להיות קיימת אך הצורה להשיג את הדברים תוכל להיות קלה ונקייה יותר.

נח הצטווה לבנות תיבה אשר יש בה יש הנהגה אחרת משאר העולם, יש בה הנהגה רוחנית בניגוד לסערה של העולם הגשמי שמתחוללת בחוץ. אז כעת אפשרויות הבחירה שלך גדלות, האם לבחור בעולם פנימי בעל משמעות רוחנית עמוקה, או לבחור בעולם קוסמטי חיצוני ללא מהות פנימית. כך תוכל לנהל את חייך בזיעת אפך או בנוח. יש לך אפשרות להקל מעליך את העבודה על ידי המצאת כלים חדשים ויש את האפשרות פשוט להיכנס למקום של אמונה – "השלך על ה' יהבך" – שם תרגיש מאד בנוח לשחרר ולסמוך על אלוהים שעושה ויעשה עבורך ובשבילך את הדברים הכי טובים. אבל זה בתנאי שעשית את ההשתדלות המקסימלית שמוטלת עליך לפעול כדי להשיג את המטרות שלך. זה עדיין לא ימנע ממך לפעול כי אתה בעולם של עשייה, ומנוחה ללא עשייה גוררת ריקנות.

כל אחד יכול וראוי שיבנה לעצמו את התיבה של עצמו על ידי אמונה או גם על ידי בניית מרחב נפשי בטוח בו יוכל לשהות בעת סערות וטלטלות חיצוניות, ובכך יוכל להיות בטוח בעצמו יותר. כן, הנפש מבקשת מרגוע ובעיקר לחזור אל כור מחצבתה אל המוכר הידוע מה שמכירה בטרם ירדה לתוך עולם גוף וזמן.

שתהיה שבת מבורכת וחודש טוב
מיכאל אלר

להתחיל מבראשית – מאמרי העידן החדש

"בעשרה נאמרות נברא העולם"

כשהעולם לא הבין, אלוהים עבר לעשרת הדיברות

ההבדל בין אמירה לדיבור הוא החוזק והעוצמה של הדברים הנאמרים..

אז יש כאלה שאומרים שאלוהים עזב את העולם, והעולם ממשיך עם הדחיפה הראשונה של אלוהים, או במילים אחרות – אלוהים לא באמת קיים. אבל מי כמונו בני אדם יודעים בבירור שישנם כוחות בעולם הפועלים ללא יכולת שליטת האדם. זה כבר לא חדש.. אנחנו פוגשים כוחות אלו בכל תחום, החל מצונאמי ומזג האוויר, וכלה במצב הרוח שלנו..

אז מה אלוהים רוצה מאיתנו?
למעשה, רק שנשחרר נרפה ונרפא. כך נשוב להיות מי שתמיד רצינו להיות מבלי כל המאמץ שאנחנו משקיעים.. "הרפו ודעו כי אני ה' ". בכדי לחזור לאני האמתי שלך, כל מה שאתה נדרש זה לשחרר את האמונות הטפלות והדעות המגבילות שנתווספו עליך ומגדירות אותך למי שאתה. כך לאט לאט תגלה מי אתה באמת. עליך לחקור מאיזה מקום בנפש אתה פועל בכל סיטואציה וכך לגלות את האני האמתי שלך.

אז כן, אלוהים מדבר אלינו דרך המציאות, דרך סיטואציות החיים, דרך חוקי המציאות ודרך מה שאנחנו יכולים או לא יכולים לעשות בנידון. אלוהים מזיז או גורם לנו לזוז, להניע את עצמנו, ליצור שינוי דרך הקירות שהוא מציב בדרכנו, או גם דרך הגבולות בהם אנו נתקלים מעת לעת.

כל חוק במציאות כל כוח במציאות אומר את דברו. מדבר איתנו.. כל מה שאנחנו צריכים זה להטות אוזן ולהקשיב. להיות פתוח לקבל..

היקום שולח לנו מסרים, השאלה אם אנחנו קשובים מספיק..

באהבה
ושבת מבורכת
שלכם, מיכאל אלר

ת ב י ן – תקשורת בונה יחסים נכונים

"בהעלותך את הנרות"

dav

 

 

מסתבר שלהיות בן זוג זאת לא רק פעולה של מגורים משותפים של שני יחידים שגרים בבית אחד.. מסתבר שלהיות הורה זה לא מסתיים רק ב-ללדת ילדים או לעזור להם בשיעורי הבית.. וכי ההתמודדויות היומיומיות מאתגרות אותנו כבני זוג וכהורים בכל פעם מחדש כאשר בכל פעם עולה סוגיה חשובה אחרת המסמנת ציון דרך חשוב בחיי הזוגיות, בחייו של הילד ובחיי ההורות שלנו.

 

 

אחת הסוגיות המטרידות הורים רבים היא הסוגיה של; איך להשיג ביטחון עצמי לילדים? איך לגרום לילדים שלך להיות מובילים בחברה או לפחות מקובלים שם. איך לגרום לילד שלך לפעול מתוך מקום של התלהבות. או גם איך ליצור ולשמור על הלבה הפנימית של הילד? למעשה זה לשמור על האיכויות של הילד שלך מבלי לקלקל אותם, לשמור על התכונות הטבעיות אתם נולד שלא יצאו מאיזון ולטפח אותו באופן שיוכל לממש את עצמו כשיגדל. ובנוגע אליך, להשיג את המהות ההורית שלך בכך שתדע שיצרת את החינוך הכי טוב עבור הילד הכי חשוב לך, מחמד עיניך.

 

 

לגרום לילד לעשות דבר מה מבלי כל החשק הרצון והשמחה שלו לעשות את הדבר, זה יהיה כוחני ללא משמעות, פעולה ללא רוח חיים היא פעולה ללא מהות פנימית שמניעה אותו לעשות את הדבר גם מבלי שיתבקש. לעשות מתוך דחף ורצון פנימי עז. יתירה מזאת, כוחותיו יופנו למקומות לא נכונים כדי למצוא את האיכויות שלו ואת תשומת הלב הראויה לו כפי איך שהוא תופס את עצמו. בעקבות כך שאין הוא מוצא את עצמו בניתוב כוחותיו ואיכויותיו.

 

 

למעשה בתור הורים אנחנו צריכים לצפות מעצמנו לפחות בשלב ראשוני קודם כל לא להוריד את הילד, לא להשפיל, לא לזלזל. להתוודע לתכונותיו הנפלאות ולשמר את מי שהוא בתור ילד, לאפשר לו להיות מי שהוא – להיות מישהו. הבית הוא הקרקע הפורייה והיציבה שצריכה להיות עבור ילד, ממנה הוא לוקח את מה שראה אל מערכות היחסים העתידיות שלו ועל פי זה הוא מנהל את ההתנהגויות שלו בהווה ואת הלכי קבלת ההחלטות שלו כלפי כל מי שהוא בא ויבוא במגע עמו.

 

 

נוכל להשליך את הדבר גם לזוגיות. כשמדברים על יחסים לרוב פוגשים במושג של שחיקה בנישואין, מצב מתמשך של שגרה מונוטונית המכניסה את בני הזוג או לפחות אחד מהם למצב של אפתיות מסוימת ומרחיק אותם מנקודת היעד אליה כיוונו מתחילה כשנפגשו והכירו. כשנכנסים קצת לעובי הקורה מגלים כי קיים פער בין בני הזוג, לבד מזאת שכבר בנקודת ההתחלה הם מדברים בשפות שונות. כעת אינם מדברים מתוך מקום של חיבור וכבוד הערכה או הכלה. משהו בנישואין נכנס למצב של תרדמת, ללא חיות ללא שמחת חיים וללא תשוקה.

 

מדוע זה קורה? ואיך אפשר לבנות או גם לשפר את המצב?

 

מדוע זה קורה? משום שאין מהות ומשמעות לנישואין. המחשבה הראשונה שיצרה את הכימיה והתשוקה, אבדה לה בעקבות שטף החיים על רצף ציר הזמן, טלטלות הדרכים העלו אבק על חיי הנישואין והמטרות היטשטשו.. אתה יכול לרצות או לחשוב שאתה רוצה קשר מצד אחד, אבל לבסוף כשאתה מתעמק ומתבונן תוכל לראות שאתה רוצה את זה בשביל עצמך. כשאתה לא פועל מתוך המקום הבריא בנפש, אלא ממקום של אינטרסים אישיים הנובעים מאגוצנטריות תוך השתמשות בזולת שימלא את צרכיך האישיים, אז אתה נתקל במחסום, אז יש נסיגה במערכת היחסים, אז נוצר פער ושחיקה. כל אחד לומד לוותר קצת, כך מתרחקים יותר כי בוויתור יש את תחושת הניצול וההפסד. מוותרים יותר וכך התהום נפערת.. אין השלמה, אין דיבור וחיבור בין הדעות השונות. אין הלימה וסנכרון בין השניים. הכל מתחיל מסדק אחד קטן של זלזול, חוסר כבוד והערכה, חוסר הכלה ואהבה. או בעצם שכחה של מה הייתה המטרה לה התכנסנו לחיות תחת קורת גג אחת.. שכחה של מי אתה באמת..

 

אז מה לעשות? לאן התשוקה נעלמת?

 

כדי להבין מה ניתן לעשות צריך להיכנס לפרשת השבוע ולהבין את הפסוקים הראשונים המדברים על הדלקת המנורה..

בפרק ח' פסוק ב' נאמר "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".

וכאן נשאלת השאלה – למה כתוב הלשון 'בהעלותך'? היה צריך לכתוב – בהדלקתך את הנרות..

 

 

למעשה, מעשה ההדלקה מורכב ממספר פעולות.. יש את רגע ההדלקה ויש את שברירי השניות של אחרי ההדלקה, הרגעים בהם אתה המדליק עומד שם כדי לראות שההדלקה עלתה יפה. הרגעים הללו הם רגעים קריטיים משמעותיים וקונקרטיים והם הם הרגעים שנותנים משמעות למעשה שלך. כי פחות חשוב המעשה שאתה עושה כפי שהוא, יותר חשוב מאיזה מקום אתה עושה וכמה סבלנות אתה מפיח בתוך אותו מעשה. כמה אתה נוכח שם, כמה אתה מביא את הכבוד שלך אל המעשה, כמה נפש ורוח חיים אתה מכניס במעשה הפשוט הזה. כי המעשה עצמו הוא רק מעשה, אבל כאשר אתה מביא את הנפש שלך אל אותו מעשה, אתה מפיח רוח חיים באותו מעשה. כך כשאתה לדוגמה מביא פרח או מתנה למישהו, אתה יכול להביא אותו וזהו, ואתה יכול להביא אותו עם הכוונה שלך, עם המשמעות שאתה מפיח באותו מעשה אתה בעצם יוצר את אותו מעשה הדלקה למעשה משמעותי בעל ערך שנשמר ונשאר בזיכרון.

 

 

הפעולה הזאת של ההדלקה כלל לא מוזכרת בתורה. היא מכונה בשם 'בהעלותך'. כי זהו הרגע המשמעותי בהדלקה. אם הדלקת והלכת ולא וידאת שהנר עולה מאליו, שההדלקה נתפסה, למעשה זה לא נקרא הדלקה. כל שם ההדלקה נחשב רק לאחר שאתה נמצא שם כדי לוודא שאכן השלהבת עולה מאליה.

 

 

פעולה זו אנחנו מוצאים כאשר אלוהים מוציא את בני ישראל ממצרים. הוא לא סתם מוציא אלא הוא מעלה אותנו כמו שכתוב "אני ה' המעלך מארץ מצרים". לא די לצאת מעבדות. והמעבר מעבדות לחירות עובר דרך העליה הזאת שה' מעלה אותך מהמצר בו אתה שרוי עד למקום שאתה יכול להתמודד ולהיות שם בכוחות עצמך. בהתחלה הוא עוזר לך לעלות, וכשאתה מוכן הוא עוזב ומותיר אותך במקום שאתה מתמודד בכוחות עצמך. המעלה והעליה מלמדים אותך לעצמאות. זהו כבר לא מקום של בדידות אלא הוא המקום של ההפך מבדידות. מקום של גילוי החלק הפנימי הזה בעצמך בו אתה מבין שאתה יחיד ומיוחד. אינדיבידואל בעל מעלות ותכונות אותם יש אך ורק לך.. בבדידות יש חושך תסכול וחוסר אונים, בדיוק כפי שאתה במקום הצר של המצר, או במקום העבדות שלך גם ביחס לעצמך אתה מרגיש כלוא ולא יכול לפעול ממקום מאד צר. אך כאשר אתה מצליח בעזרת אלוהים להגיע למקום שאתה יכול לנשום, להתחיל להסתכל על הכוחות שלך, על מי אתה בכלל, אז אתה יכול להיות חשוב למישהו חי, כי רק חיי הנפש נקראים חיים, כל השאר זה הישרדות. כי עד עכשיו בכלל לא היה לך זמן להסתכל מי אתה, היית מכור לעבד אצל מישהו אחר, היית תחת עבדות, במקום של הישרדות לא היה לך אפשרות לצאת לחופש.

 

 

הדבר משול לצייר שסיים לצייר את הציור שלו, והפעולה שהוא עושה בסיום הציור היא הפעולה שנותנת משמעות לציור, כך הוא מתרחק מהציור של עצמו ומתבונן בו לראות שהכל נראה טוב גם מרחוק, שכל הצבעים נראים טוב ומדויקים, שהפרופורציות נכונות ומתאימות למה שתכנן לפני שהתחיל את היצירה. למעשה גמר המלאכה חשוב יותר מהמלאכה עצמה. גמר המלאכה היא ההתבוננות.

 

 

ראשית, אתה צריך להתחבר לאני הפנימי שלך, למי שאתה באמת. לאחר מיכן כשתשלים עם עצמך תוכל להתפנות להתחבר לאני הפנימי של האחר. אז תצטרך לשמור עליו שיישאר מי שהוא. הן אם מדובר בבת הזוג שלך או גם אם מדובר בילד שלך. לשמור עליו שיהיה מי שהוא. שהכוחות, היכולות והתכונות שלו יישארו ויהיה להם ביטוי. אל תנסה לכפות דעתך על אחרים, אחרת הם הופכים להיות אתה בגרסה ממש ירודה.

 

 

כדי להגיע למצב הזה אתה צריך לזהות מאיזה מקום אתה פועל בתוך עצמך, ולאיזה מקום אתה מתחבר אל הילד שלך. סתם לבקש מהילד לעשות מטלה כלשהי, או סתם לבקש ממנו בצורה של דרישה או חובה, זה לא יתן לילד לפעול מתוך הרגשה של רצון, הוא לא יפעל מתוך מקום של חופש פעולה. עליך להבין כי הכל מתחיל ברצון. כאשר אתה מכוון למקום הזה שהרצונות שלכם יפגשו ויסתנכרנו, המקום בו הרצון שלך והרצון של בת הזוג שלך מסונכרנים, הרצון שלך והרצון של הילד שלך יהיו על אותו תדר. שתרצו את אותו הדבר.

 

 

איך הדבר מתאפשר? על ידי כך שאתה מדבר אל הילד שלך ממקום של כבוד, ממקום של הערכה, ממקום של רוצה בטובתו. להדליק את הילד לרצות ולא להיות שם עד שיצמח, זוהי בדיוק הנקודה בה אתה עוזב את הילד והילד שלך מרגיש שנטשת אותו. כאן בדיוק אתה מפספס את התפקיד ההורי שלך גם בעיני הילד.

 

 

בהדלקת המנורה אנחנו מוצאים כמה פעולות מקבילות לחינוך וליצירת זוגיות מושלמת. ראשית מפעולת הטבת הנרות, להכשיר את המנורה להדלקה. ליצור כלי שמוכן לקבל את השמן והנרות בתוכו. הפעולה השנייה, זאת ההדלקה עצמה. והפעולה השלישית היא: להמתין שם לראות שהשלהבת עולה, להיות שם עד שתראה שהשלהבת עולה מאליה.

 

 

למעשה כאן טמון נקודת התפר וההבנה בהבדל שבין סוגי חינוך שונים וההצלחות שנרשמות ביחס שבין הורים וילדים או גם בין בני זוג. אם אתה שם לא רק להדליק – לא רק להפעיל, אלא אתה נמצא שם עד שאתה רואה שהילד או בן הזוג שלך יודע לתפעל את עצמו כמו שצריך מבלי העזרה שלך. זה הסימן שניצחת ויצרת מערכת של יחס בלתי תלותית. מערכת של יחס בריאה שמחזיקה את עצמה לאורך זמן. מערכת הפועלת מתוך מקום של סבלנות וסובלנות כלפי הזולת ועצמך. מערכת של הכלה וכבוד ביניכם. לזה קוראים "זכו, שכינה ביניהם". כעת יש משהו ביניכם, יש את הדבק שמחזיק, מחבר ומשמר אתכם להיות אחד. הדבק הזה הוא הרגעים הקטנים האלה שהיית שם לראות שהכל תקין ומצליח לעבוד בהתאמה מלאה לנפש הזולת..

 

 

ביטחון עצמי היא הפועל יוצא של מה שאתה בונה בפנימיותו של הילד. ילד ללא חוט שדרה יציב, לא יוכל להוציא את עצמו כלפי חוץ. הוא יתקל בקשיים אל מול החברה ולא יוכל להוביל את עצמו בביטחון. ילד צריך את הקרקע היציבה והפורייה של ההורים שמקבלים אותו כפי שהוא, ומצד שני מציבים לו גבולות שמכניסים אותו לתוך מסגרת משפחתית. זה לא צריך להיות באלימות. זה חייב להיות בנועם וממקום של שקט נפשי. ממקום של הורים שיודעים בביטחון מה שהם עושים, ושזה הדבר הנכון עבורו גם אם לא נראה לו כרגע.

 

 

כל נפש היא נר בתוך כלי הגוף, ההורים צריכים לדאוג לכך שהם יודעים לזהות את הנפש הפנימית של הילד, להצליח להדליק אותה, וגם להצליח להיות שם עד שיראו שהלהבה עולה מאליה- שהוא מצליח להסתדר ולהתמודד בכוחות עצמו.

 

 

בברכה והצלחה

שבת מבורכת ושמחה

מיכאל אלר

מודעות עצמית

מודעות עצמית

טיפול התנהגותי – סביבתי מתחיל למעשה ממודעות עצמית. רוב ככל הבעיות המוגדרות כבעיות התנהגותיות, הן בעיות הנובעות מחוסר מודעות עצמית אשר גוררת בעקבותיה גם חוסר מודעות סביבתית.

 

ייעוץ

יעוץ, ייעוץ אישי, ייעוץ רוחני מבוסס על מתודות ידועות מעולם הפסיכולוגיה, הפילוסופיה המעשית והיהדות. נוסף על כך מכון תבין מתבסס ומייעץ על פי שיטת ה'מדרגה הנעלמת' – השיטה לפיתוח האישיות והתקשורת האישית והבין אישית.

 

טיפול CBT

המאפיין העיקרי של טיפול אישי, טיפול פרטני או טיפול התנהגותי סביבתי המתקיים במכון תבין – תקשורת בונה יחסים נכונים – הוא בהיותו טיפול קצר מועד.

זאת בהתייחס לעובדה כי לאנשים בתקופה זאת בעיקר אין סבלנות לטיפול המסורתי המקובל האורך זמן של שנים על מנת לשנות את ההווה על פי שינוי דפוסי העבר שהתקבעו אצל האדם המנהלות אותו.

בדיוק לצורך כך נועד טיפול קצר מועד המסוגל לתת מענה מהיר לפתרונות מסובכים ומורכבים של תקשורת ויחסים במשפחה, תקשורת אישית ובין אישית.

 

הסגולה הבדוקה לצאת מהתקיעות באופן סופי ומוחלט!!!

"לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו כשיצרנו אותן" ~ אלברט איינשטיין

 

אחד מהדברים היותר בולטים בראש השנה הוא; השופר. במאמר זה נתמקד להבין מה מסמל השופר ואיך הוא נצרך וחיוני לעזור לנו לצאת מתקיעות בחיי היומיום שלנו.

ראשית, צריכים להבין למה היציאה לחירות הפרטית שלנו תלויה בשופר? כמו שאומרים בתפילת שמונה עשרה – "תקע בשופר גדול לחירותנו".. באנגלית המילה 'שופר' מתחלקת לשני חלקים שו פר ומבטאת את תפקידו של השופר –  show far – שפירושה, להראות למרחוק. אז למה אנחנו לא מצליחים לראות את ההשלכות של הפעולות שלנו בהווה ואיך הן משפיעות עלינו ועל הסובב אותנו בעתיד? האם אנחנו זקוקים לעזרה חיצונית כדי לגאול את עצמנו?

התשובה נעוצה בעובדה שכשאנחנו תקועים, אנחנו תקועים בעבר. לא יכולים להמשיך לחיות בהווה או לחשוב על העתיד. אז מה יעזור לנו לצאת מהתקיעות בעבר ומהיתפסות בדעות קדומות או מחשבות ישנות שכבר לא עובדות ולא משרתות אותנו?

נסו לחשוב על העובדה שכשאתם נמצאים במצב של תקיעות אתם מרגישים חסרי אונים, משהו מבחוץ שולט בכם, תוקע אתכם, משתלט עליכם ואתם ללא יכולת שליטה כביכול מוותרים על אפשרויות הפעולה שלכם. משהו מבחוץ גורם לכם לא להאמין בעצמכם או בכוחות שלכם.

העולם מלא בכוחות. כוחות הטבע, כוחות הנפש ועוד. כל כוח עומד ביחס לכוח אחר שעומד כנגדו. ככל שאנחנו מוותרים, כוח אחר מתגבר עלינו וכולל אתנו בתוכו. כך אנחנו מרגישים כלואים ומתוסכלים, עצובים ומדוכאים. אתם יכולים לדבר עם כל העולם ועם עצמכם על מה שאתם מרגישים, ולנסות למצוא פתרונות אך בפועל אף אחד לא יכול להציל אתכם ולגאול אתכם מהצרות שנפלו עליכם.

רק דבר אחד יכול להשתלט על המצב ולהפוך את הקערה על פיה כך שאתם תוכלו לקבל את הכוח לשלוט במצב ולנהל אותו. הכוח הזה נקרא 'כוח ההתבוננות' שמגיע מכוח המחשבה. ככל שאתם מתבוננים במצב שלכם, אתם יכולים למצוא פתרונות, למצוא לאט לאט את הדרך יציאה החוצה מהמטריקס. הכוח של ההתבוננות דורש עזרה מבחוץ הוא אינו יכול לעמוד ולפעול בפני עצמו. הוא צריך את עזרתו של השופר. אנחנו חייבים לחבר את הקונספט שלנו למשהו שהוא יותר גדול מאתנו.

הסוד בו פועל כוח ההתבוננות הוא; ללא מילים. פשוט תפסיקו לדבר ותתחילו להתבונן במטרה להיות, לא במטרה למצוא פתרונות. כשאתם מחפשים פתרונות אתם פועלים מתוך לחץ, מדברים עם כולם, עם עצמכם, אך ללא תועלת ממשית.

הפתרון היחיד שיכול לגאול אתכם הוא ללא מילים, פשוט תהיו שם, קבלו את המציאות, תפנו מקום בעצמכם להכיל אותה בתוככם. אז תראו ניסים. אל תלחמו במציאות, היא יותר חזקה ממכם.

את הסוד לצאת מהתקיעות אנחנו מבינים ומקבלים בזמן תקיעת שופר. נסו לחשוב על הקונספט שתקיעה תוציא אתכם מהתקיעות בה אתם אחוזים.

תקיעה היא יללה, לבכי אין מילים אבל יש לו משמעות עמוקה, כמו ילד שמביע את רצונו וצרכיו על ידי בכי. הוא לא יכול לדבר הוא לא יודע לדבר, הוא רק יודע להשמיע את קולו ולבטא את צרכיו על ידי נאקה, של צרה או מצוקה. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות. זה לא עת לדבר. זה עת לשתוק ולהבין. זה עת של הקשבה.

הקשבה למסר מה הוא בא ללמד אותך ואז מה אתה צריך לשנות בעצמך. אל תהפוך את סדר הדברים. אל תנסה לשנות קודם שהבנת את מה שרוצים ממך. מה שהמציאות רוצה ללמד אותך, או מה אלוהים מבקש ממך. כל מה שאתה יכול לעשות כעת זה רק לצעוק לעזרה. כי לצעקה יש כוח פנימי עמוק. ואולי זאת הסיבה שהתפילה העיקרית בראש השנה היא תפילת "שמע קולנו".

אחרי שהקשבת והבנת את הבעיה ואיך היא עובדת, אתה צריך לפנות זמן לתקן אותה ולעשות משהו אחר ושונה ממה שעשית עד עכשיו. אל תמהר לשנות לפני שהבנת עד הסוף את כל המנגנון של הבעיה.

 

ת ב י ן ~ תקשורת בונה יחסים נכונים

בברכת שנה טובה

מיכאל אלר

 חג מתן תורה – מאמר לשבועות

 

במעמד קריעת ים סוף כתוב כי "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי". כלומר, המדרגה של השפחה הכי נמוכה עלתה על מדרגת הנביאים. המראות להן זכו, היו מעל ומעבר לתפיסה אנושית רגילה.

לאחר מיכן הן ירדו מדרגתם למעמדן הרגיל. וזאת בכדי להראות לאדם להיכן הוא יכול להגיע ומכאן ואילך עשה זאת בעצמך. את אותה מקבילה אנחנו פוגשים אצל עובר שנמצא במעי אמו, שם הוא זוכה ללמוד את כל התורה ומגיע להשגות גבוהות, אך ברגע הלידה הוא נכנס לתוך מציאות עולם הזה וכאן הוא שוכח ועליו להתחיל ולעבוד על עצמו להשיג את אותן השגות גבוהות.

נמצא שההשגות הגבוהות נמצאות מושרשות בתוכנו, עלינו רק לחפש אחריהן ולמצוא אותם. להצליח לממש את הפוטנציאל הגלום וחבוי בתוך כל אחד ואחד מאתנו.

השגות ומדרגות אלה של עבודת הנפש הולכות ונקנות בעבודה תוך מודעות והכרה עצמית של מחשבה, דיבור ומעשה שלנו.

הזמן שנקבע במעגל השנה הוא הזמן של ספירת העומר מפסח ועד עצרת – מפסח ועד שבועות. הוא הזמן בו בכל יום אנחנו עובדים על מדרגה מסוימת בנפש, ובעצם ב- 49 ימים אלו אנחנו אמורים לקנות את כל מדרגות הנפש כדי להגיע לרמה של שלמות עצמית ומוכנות לקבלת התורה מתוך זיכוך המידות.

 

אך על איזה מידות נעבוד? הרי רבים הם?

ידוע כי בימים אלו מתו 24,000 תלמידי רבי עקיבא, סיבת מיתתם משום שלא נהגו כבוד זה בזה. כל תורתם לא הייתה שווה ולא יכלו לקיים את התורה הזו בעצמם וזאת משום שהיה חסר הבסיס לתורה. הדרך ארץ שקודמת לתורה וגורמת לה להתקיים, הייתה חסרה.

על זה אמר רבי עקיבא את הכלל עליו עומדת כל התורה והוא: "ואהבת לרעת כמוך" – שהוא כלל גדול בתורה.

אם כן, הדבר היחידי שעליו ניתן לעבוד והוא הבסיס והשורש של כל המידות הוא היסוד של 'כבוד'. כבוד הזולת הוא הערך העליון ביחסים בין בני אדם.

 

מהו כבוד?

למעשה כבוד הוא כל דבר שכבד לך לעשות אותו עבור הזולת, כל דבר שקשה לך לעשות אותו, ואתה מרגיש שאתה רוצה לא לעשות אותו. הוא הדבר שיעשה אצל הזולת את הרגשת הכבוד.

כאשר תרצה להרגיש מכובד, כבד את הבריות. כי "איזהו מכובד, המכבד את הבריות". כאשר המטרה המרכזית היא להיות במצב של קבלת התורה מתוך המעמד הנשגב לו זכינו לקבל את התורה הוא "כאיש אחד בלב אחד. למדרגה זו מגיעים רק על ידי הבסיס של כבוד לזולת. כאשר אתה תנסה למשוך אליך כבוד, הוא רק יברח ממך. כי "כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו".

אם אמרנו שכבוד הוא מלשון כבד, נמצא כי ההיפך מכבוד הוא קל. מלשון קלות ראש וזלזול. כאשר אנחנו ננהג בקלות ראש וזלזול כלפי הזולת, נזכה ליחס זהה.

נמצא, כי כאשר נרצה לתקן את מידותינו או כאשר נרצה להגיע למצב של קבלת התורה באופן נקי וזך נצטרך לעבוד על מידת הכבוד לזולת.

 

איך לזכות?

על התורה נאמר "זכה – נעשית לו סם חיים, לא זכה – נעשית לו סם המוות". גם בענייני זוגיות נאמר " זכה – עזר, לא זכה כנגדו". הבית והתורה מצריכים זיכוך המידות. הבית והתורה הם כור ההיתוך עבור האדם להגיע לשלמות בתוך עצמו. וזאת על ידי הזולת. על ידי שהאדם מכבד את הזולת הוא מגיע למצב של שלמות ואחדות בתוך עצמו ומוכנות לקבל את התורה ואת הסובבים אותו מתוך מחשבה נקייה.

 

נתינה וקבלה – זמן לקבל

חג השבועות נקרא גם חג הביכורים או חג קציר חיטים. אך אחד מהשמות המהותיים של חג השבועות הוא חג 'מתן תורה'. הזמן הוא זמן מסוגל לקבל את השפע של התורה, כל המתנות הטובות וההבטחות שהבורא הבטיח לתת למי שיקיים את התורה מוכנות ועומדות בפתח וממתינות למישהו שיקבל אותן.

במערכות יחסים אנחנו מבינים כי לא מספיק שיהיה את מי שנותן אלא צריך גם את מי שירצה לקבל. ולא די ברצון לקבל, אלא צריך להיות פתוח ומוכן לקבל את ההשפעות. הידיים צריכות להיות פתוחות וריקות כדי לקבל את המתנות.

בערכות יחסים הדבר הבולט והמשפיע ביותר הוא התקשורת בין בני האדם. כאשר האחד נותן תקשורת ואילו השני מקבל. כאשר אתה בפוזיציה של המקבל, אתה צריך להיות ער, פנוי ומוכן לקבל את התקשורת.

 

חג היסטורי, האמנם?

חג מתן תורה הוא לא חג היסטורי שאינו קשור להווה הנוכחי של כל אחד ואחד מאתנו. כידוע צורתו של הזמן היא צורת מעגל והוא כספיראלה העולה, בכל שנה אנחנו נמצאים באותה נקודת זמן אך אנו נמצאים במעמד נפשי אחר, עברו עלינו דברים משנה שעברה, קיבלנו תובנות כלשהם ואנחנו נמצאים במקום אחר בספיראלה. בכל שנה בזמן מתן תורה הוא מתן השפע האלוהי המשפיע עלינו את האור הגדול להבין להשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות.

 

הרגע המכריע

רגע המסירה הוא הרגע המכריע ביותר, הוא הרגע בו אנחנו מראים לנותן מהי המשמעות שלנו עבור מה שהוא מעניק לנו. אם נראה התלהבות ורצון עז לקבל, הרי שהוא ישפיע עוד מטובו. כי בתורה נמצאות כל הסגולות לחיים טובים ומאושרים.

יחסי נותן ומקבל הם המבנה של מערכות יחסים בין הבורא לנבראים ובין הנבראים בינם לבין עצמם. מחג זה נוכל ללמוד את המהות הפנימית של כל מערכות היחסים שאנחנו מנהלים עם בן/בת זוג ועם ילדינו. בתור נותנים ככל שניצור כמיהה ורצון עז לקבל כך נרגיש בהערכה של המקבל במה שאנחנו נותנים ומשקיעים. ככל שניתן ללא יצירת התשוקה והרצון העז לקבל אצל השני, הנתינה שלנו תהיה כמעט חסרת משמעות ונחווה תסכול מעצם אי הערכתו של המקבל.

האדם צריך לעשות את עצמו כלי לקבלת התורה וזאת על ידי ספירת העומר ודרכי העלייה בעבודת המידות וזיכוכן. ללא עבודה זו לא נוכל לקבל את התורה כי "דרך ארץ קדמה לתורה" והיא המפתח לקבלת התורה. כי על ידי המידות אתה נעשה כלי לקבלת התורה.

 

חג שבועות שמח

מיכאל אלר

 

תקשורת מודעת – פרשת ויקרא

 

איך להפיח חיים בזוגיות?

איך להתגבר על שחיקה בנישואין?

איך לגרום לילד שלך לפעול כפי רצונך?

 

הקדמה לספר ויקרא

ספר ויקרא נקרא גם ספר 'תורת כהנים', בו נלמד אודות המהות הפנימית שלשמה נבנה המשכן, הלא הם הקרבנות שנועדו לקרבה בין הבורא לנבראים. הכהנים הם האנשים הנבחרים המורמים מעם אשר התעסקו בהקרבת הקורבנות.

 

מה בפרשה?

פרשה זו והבאות אחריה, ולמעשה לאורך כל ספר ויקרא אנו נחשפים אל השפה העדינה והנימים הדקים של הנפש. פרשת ויקרא היא ההקדמה לכל מהות ספר ויקרא והיא המפתח להבנת הקשר בין הבורא לנבראים באמצעות הגישה שעוברת מהבורא דרך מקריבי הקרבנות – הכהנים, אל העם.

הפרשה פותחת בפסוק "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר"(ויקרא א' א'). אומר רש"י – 'לכל דברות ולכל אמירות ולכל ציווים קדמה קריאה, לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו…, אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה, שנאמר "ויקר אלוהים אל בלעם"(במדבר כג' ד').

האות אל"ף במילה ויקרא כתובה קטנה, וזאת בכדי להבדיל בין סוגי הנביאים אשר חלקם היו מתנבאים מתוך ידיעה ומוכנות לדבר וחלקם בדרך מקרה. משה הוא הנביא אשר התנבא בדרך של מודעות וצלילות הדעת, במצב של ערנות וידיעה על כך שהולך לקבל מסר. לעומתו בלעם היה גם נביא אך התנבא בדרך של מקריות וחוסר ידיעה מתי זה קורה. דרך הנבואה של משה היא דרך הקדושה, לעומת דרך הנבואה של בלעם שהיא דרך הטומאה.

נמצא, כי דרך המודעות היא הדרך בה האדם מקבל את המסרים מתוך צלילות ויישוב הדעת. על ידי הבנת סוגי נבואות אלה נוכל לקבל הבנה במהות התקשורת והיחסים שלנו.

 

איך זה עובד?

רש"י מגלה לנו כאן את ההבדל המהותי בין סוגי התקשורת השונים. ולמעשה הדבר מתחלק ל-2 סוגי תקשורת. יש תקשורת שהיא בדרך של מקרה, ללא כוונה ראויה למה שאתה אומר. ויש תקשורת הנובעת מתוך כוונה. איך נדע לזהות תקשורת הנובעת מתוך כוונה? זאת הנאמרת בדרך של חיבה! זאת הקריאה הקודמת לכל אמירה או ציווי. לעומת זאת תקשורת הנאמרת ללא חיבה היא תקשורת יבשה, קרה וחסרת חיים.

 

זוגיות – איך להתגבר על שחיקה בנישואין?

שחיקה בנישואין היא נושא נדוש וחוזר על עצמו אך בינתיים כמעט ולא נעשה דבר אודות שינוי מהותי בנושא. נראה כי החלק החסר הבולט ביותר הוא חוסר המודעות של זוגות לסוגי התקשורת השונים ואיך ליישם אותם בחייהם. כאשר תקשורת חסרה את הקריאה הקודמת לדיבור היא תקשורת חסרת חיים ואנמית. תקשורת זו הופכת להיות תקשורת טכנית כאשר אין בה את רגש החיבה.

כאשר חושבים ומתכוונים לפני מחשבה, דיבור או מעשה, אז הדברים והאמירות מקבלים צורה שונה. כאשר אתה לוקח רגע לפני שאתה מוציא משהו מפיך או עושה מעשה, זה מה שעושה את ההבדל באיכות.

 

חינוך ילדים –  איך לגרום לילד שלך לפעול כפי רצונך?

הורים רבים פונים אל ילדיהם כאילו היו חייבים להם משהו. הדבר נובע בדרך כלל מחוסר כבוד והערכה ואף גורם לכך. מצב אשר גורר בעקבותיו התנגדות מצד הילד ולעתים אף עוינות כלפי הוריו.

לדוגמה: כאשר ילד עסוק בצעצועיו או משחק במשחק כלשהו, ישנם שתי גישות בהם נוכל לגשת אל הילד. האחת היא הגישה היבשה והשחוקה, לצוות על הילד. דבר זה גורם בדרך כלל להתנגדות וחוסר משמעת אשר גורר אחריו הרמת טונים של ההורים בשל הזלזול וחוסר הציות. לעומת זאת ניתן לפנות לילד בגישה של חיבה. גישה זו מאפשרת לילד לסיים את ענייניו ונותנת לו את המקום הנפשי.

 

איך עושים את זה נכון?

למעשה הסוד הרבה יותר פשוט ממה שחושבים.. נסו את השיטה הבאה: בפעם הבאה שאתם רוצים לפנות אל הילד פנו אליו בשמו, וודאו שהוא מסתכל עליכם וקשוב לדבריכם, ורק לאחר מיכן תגידו מה שאתם רוצים או צריכים שיעשה. שננו לעצמיכם את שלושת המשפטים הבאים והתבוננו בהם.

קריאה ואז דיבור

קריאה ואז אמירה

קריאה ואז ציווי

הסוד הוא הכנת הילד לקליטת הבקשה שלכם. אפשרו לו זמן התארגנות ליישם את בקשתכם. גלו חיבה כלפיו. תנו לו את הכבוד המגיע לו, את המקום הנפשי לו הוא צריך. כל נפש זקוקה לזמן שונה.

כך הילד ירגיש שאתם מבינים אל נפשו..

 

ת ב י ן !!!   תקשורת בונה יחסים נכונים

03-5533049

www.tavin.co.il

בברכת שבת שלום ומבורך

מיכאל אלר